לי אכפת.
זוכרת איך תמכת בי באתר ברגעים הכל כך קשים שלי לפני 9 חודשים ויותר איך חיזקת אותי כל כך עודדת אותי עזרת לי להצליח והיום אני במצב הרבה יותר טוב! זוכרת את התגובות שלך לפוסטים שלי איך הרגשת הבנת תמכת.אל תתיאשי בסוף תצליחי! המילים שלך כל כך כואבות גורמות לי להזדהות להרגיש את הכאב שולחת לך חיבוק!!!!!

הכאב זועק מתוך המילים שלך והצלחתי להזדהות איתך עד כדי דמעות...
את מרגישה כל כך לבד... אף אחד לא מבין, לאף אחד לא אכפת... זה רק את מול עצמך.  אבל מבלי להכיר אותך באופן אישי, אני יכולה לנחש שזה לא באמת ככה. להרבה אנשים אכפת. את פשוט מסרבת לראות את זה ולהאמין בזה. זה כנראה חלק מהשנאה העצמית שאנו רוחשות כלפי עצמינו - והרי אם אנחנו לא מקבלות את עצמנו, אז איך יכול להיות שמישהו אחר כן...?

תודה על התגובות! אתן מדהימות!
כנראה שהעובדה שאני חולה  ,חוסר הזמינות של המטפלת שלי בתקופה כ"כ קריטית(ואני לא מדברת על הבין לבין אלא בכלל על פגישות מסודרות) והגילוי שהרופא בצוות שלי (שהיה היחיד שם עם ראש גדול ובאמת היה איכפת לו )עזב לחו"ל לכמה שנים.צבעו לי את המציאות בצבעים כהים...ורק נזקקתי למקום להניח את הראש...

אבל..כנראה שזאת המלחמה שלי ואני צריכה לעשות אותה לבד.
אז..קמתי לעוד יום של התמודדות.

יקירתי,

קראתי את הפוסט שוב ושוב, ולא מצאתי בי מילים לתאר את מערבולת הרגשות שהתרחשה בי בפנים.

שמחה ממש לשמוע שהיום התחיל בטוב..

שולחת לך הרבה כוחות, לימים טובים!!!:)

יוליה והורי,
המון תודה!
אני לא יודעת עד כמה קמתי עם כוחות אבל כן קמתי עם הידיעה הברורה שצריך להמשיך,וכנראה שזה יהיה לבד...זה תמיד היה כך.אני מתכוונת להרפות מהטיפול,יותר מידי הצטדקויות ואין לי כוח יותר להסביר.החוסר תקשורת של השבועיים האחרונים עושה את שלה ואני שבעה מלהתאכזב.
אין בי כעס,רק הבנה כואבת שזה היה תמיד כך וכך זה ישאר.ציפיתי ליותר מידי,בטמטומי השלתי את עצמי שאני ראויה ואני נושאת את זה עימי.

מקוה לימים קלים יותר.עבור כולנו.