www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.aspמהבלוג של דר. רועי צזנה דוקטוורנט לננו-טכנולוגיה בטכניון עם התמקדות במחקר של הנדסת רקמות ותאי גזע עובריים אנושיים. חוקר במרכז לחיזוי טכנולוגי  אוניברסיטת תל-אביב במחקר שבוצע על חולדות נמצא שלהן יש גן נוסף בהשוואה לאדם האחראי לביצוע  בקרה על חלוקת התאים. זה היה לפני שנתיים... "נו, אולי תגיבי קצת בבלוג?" שאלתי כשנפגשנו. "לא," היא סירבה בחיוך, וניצוץ של צחוק בעיניים. שיערה הלבן והארוך נע מצד לצד כשהנידה בראשה. "אני מסתפקת בלהיות קוראת שקטה ולהחכים. אני אהיה החפרפרת של הבלוג שלך. החולד הערום." "למה דווקא חולד ערום?" ניסיתי להתווכח. היא השפילה מבט. אצבעותיה התהדקו על ספל התה שבידה. "אתה עוד תלמד." היא אמרה, וחייכה, והוסיפה עוד שלוש מילים – שאותן אני מקיים עכשיו. לא קלים הם החיים עבור החולד הערום. הוא חי במעמקי האדמה, במושבות הנשלטות על-ידי מלכה בודדה ושניים-שלושה נסיכים המשרתים את כל צרכיה: הגופניים, הנפשיים ובעיקר המיניים. כבר מלידה מאכילים אותו הבוגרים בצואתם, פשוטו כמשמעו. הוא קטן, ערום משערות וסובל מחוסר כרוני בחמצן. אבל יש לו יתרון אחד גדול: הוא לעולם אינו לוקה בסרטן. זוהי עובדה מפתיעה. כל החולייתנים הידועים לנו יכולים לפתח סרטן. ועל שום מה נגרע מקומו של החולד הערום מרשימה מכובדת זו? התעלומה רק גדלה כאשר אנו למדים שחיה זו מגיעה לאורך חיים של שלושים שנים. זהו אורך חיים הגדול פי חמש-עשרה מזה של עכברים רגילים, שדומים בגודלם לחולד. נדמה כי הוא גם כמעט ואיזו מזדקן, ממש עד שנותיו האחרונות. תכונות אלו הפכו את החולד הערום לחיית מחקר פופולרית במיוחד בקרב חוקרי הסרטן והזקנה. במגוון רחב של מחקרים הם מנסים להבין מהם הגורמים המייחדים את בעל-החיים המוזר הזה ומבדילים אותו מכל שאר בעלי-החיים. וכמובן, האם ניתן ללמוד ממנו כיצד להדוף את הסרטן גם ביצורים גדולים יותר כבני-אדם? מחקרים שנעשו על מכרסמים קטנים הראו כי אצל רבים מהם מופעל אנזים הנקרא טלומראז. אנזים זה מסיג אחורנית את השעון הפנימי שקיים בתוך כל תא בגוף, ובכך מקנה לתאים סוג של נעורי נצח. אך הטלומראז הוא ברכה מעורבת בקללה. מצד אחד, הוא מאפשר לתאים להמשיך להתחלק ללא הגבלה. מצד שני, חלוקה שכזו עלולה לצאת במהירות מכלל שליטה ולגרום להתפתחות סרטן אצל המכרסם חסר-המזל – דבר שיקצר באופן משמעותי את אורך חייו. החולד הערום מצא פתרון לבעיית הטלומראז. מחקר מהשנים האחרונות מראה שלתאיו יש תכונה מיוחדת המקשה לגדל אותם בצלחת הפטרי שבמעבדה. התאים מסרבים לגדול ולהתחלק כאשר הם מגיעים לצפיפות כלשהי. גם תאים אנושיים מסרבים לגדול בצפיפות, אך תאיו של החולד מפונקים הרבה יותר, ומפסיקים להתחלק בשלב מוקדם יותר. תכונה זו מסייעת לחולד להיאבק בסרטן, מכיוון שהתאים אינם מסוגלים להתחלק ביעילות וליצור גידול סרטני דחוס, שיהיה עמיד בפני מערכת החיסון. לבעלי-חיים רבים, כולל בני-אדם, יש גן שמבצע פעולה דומה ומבקר את חלוקת התאים, הנקרא P27. אלא שגן זה יכול להינזק, לעבור מוטציות ולהיפגם. כאשר הוא נפגם, התא יכול להתחיל לעבור תהליך סרטני. היתרון הגדול של החולד הינו בכך שבתאיו קיים גן נוסף המכונה P16, שגם הוא מונע מהתא להתחלק יותר מדי. אם אצל האדם יש חומת הגנה אחת בלבד שיכולה להישבר בדרך לסרטן, הרי שלחולד יש שתי חומות בצורות, אחת אחרי השנייה. גם אם אחת נפגעת ממוטציה, השנייה נשארת תקינה. מכיוון שכך, אין פלא שהחולד הערום כמעט ואינו מפתח סרטן לאורך כל ימי חייו הארוכים. זהו אחד מהגורמים המגנים על החולד מסרטן, אך מה הסוד לאריכות ימיו המופלגה? לשאלה זו עדיין אין בידינו תשובה, אך בשבוע האחרון הצליחו מדענים לפענח לראשונה את כל הקוד הגנטי של החולד הערום, על כל הגנים שבו. פרויקט הריצוף בפני עצמו מצדיק התייחסות מיוחדת, מכיוון שלדברי אחד החוקרים המעורבים, ד"ר מריו קאקאמו, תהליך הריצוף הראשוני ארך רק ימים בודדים. זאת למרות העובדה שהקוד הגנטי של החולד מכיל בסביבות המיליארד 'אותיות'. העובדה שניתן היה לקבל טיוטה ראשונית של הקוד הגנטי השלם תוך ימים ספורים מדגימה את כוחה של טכנולוגיית הריצוף המודרנית. בהחלט ייתכן שלא רחוק עוד היום בו נוכל לקחת דגימת רוק מהבחורה שאנחנו רוצים להביא הביתה לאמא, ולוודא שאין לה מחלות נפשיות חמורות מדי. וכמובן, גם אמא תעשה לה את זה עם דגימת שיער שתאסוף בקפדנות משולחן ארוחת הערב. ובכל זאת, מעבר ליכולת הטכנית, נשאלת השאלה: מהי משמעותו הפרקטית של ריצוף הגנום של החולד הערום? ובכן, קיים סיכוי טוב כי מדובר בתיבת אוצר של ממש, המכילה גנים המספקים חסינות מפני מחלות ועמידות בפני הזקנה. באמצעות הבנת תפקידיהם של הגנים יוצאי-הדופן שבגוף החולד, אנו עשויים למצוא מנגנונים חדשים ויעילים ללוחמה בסרטן ובזקנה. רצף הקוד הגנטי פתוח לכל חוקר, ומי יודע – אולי משם תגיע הישועה הבאה לסרטן.