נשמע שאת נעה מקצה לקצה,
וקשה לדברים להיכנס לתוכך ולהשפיע,
לטובה או לרעה,
קשה כבר לדבר עצמו להיות מורגש באמת,
הכול או כלום,
יותר מידי... או לא ???

אני לא יודעת איך להתייחס לזה. לא יודעת איך להתנהג, איך להתמודד. חסר לי אדרנלין. חסר לי עיניין למרות שאני עושה דברים. אני כל הזמן חושבת ומתכננת תוכניות.
לא יודעת אם לעשות משהו ומה???

האנדרנלין, העניין, התוכניות, המחשבות - נשמע כמו מנוע בפול גז...
אולי מפחיד לעצור ולשמוע את השקט, את הריק, את האין...
כאילו רק בבלגן את מתקיימת,
ומה קורה לך לבד בשקט?

בשקט אני לא מוצאת את עצמי. אני פשוט שוקעת לדיכאון, מעשנת סיגריות. לא עושה כלום.
קשה לי להגיד מה קורה איתי כשאני לא עושה דבר.
אין כזה דבר. מה זה להיות בשקט. ???
אני חושבת ושומעת את עצמי חושבת. ואני חושבת גם על הדברים הרעים. כשאני לא עושה דברים זה סימן רע.
היום אני מתכוונת לחזור לצייר. קודם כל הצורך שעלה בי פתאום זה סימן מצויין. לא חשבתי שאחזור לצייר. וזה קשה לי להושיב את עצמי. קשה לי לעשות דברים סטטים.
מתעוררים בי פחדים כשאני חושבת.
אני אפילו חושבת לעשות דברים לא כל כך טובים כדי שלא יהיה לי משעמם

כשאני לבד אני מתחילה לחשוב על הגברים בחיי. יחסים שהיו ויחסים שעדיין יש. מחפשת מקום למצוא בו אהבה ותשומת לב והערכה.