הכאב הפרטי והבעייה הכללית.
הנושא קשה להבנה למי שאינו מכיר את הקשיים הכרוכים בהשתלה לחולי כליות הארץ.
קשה מנשוא למי שנמצא כבר בתוך התהליך.
חבל שבמדינה מודרנית כמו שישראל מתיימרת להיות, אין פיתרון ראוי לחולי כליות.
מה שמציע הממסד, הוא המתנה של שנים בטיפולי דיאליזה קשים, עד שתימצא כליה מתאימה מנפטר, שמשפחתו הואילה והסכימה לתרום את איבריו.
פתרון זה אינו ראוי, כאשר האלטרנטיבה היחידה היא לעבור השתלה יקרה מאוד בחו"ל, כאשר הביטוח הרפואי המשלים, לאור חוק ההשתלות, כבר איננו מכסה את ההשתלה.
כל זה אם ייעשה יהיה על חשבון החולה ומשפחתו, שברוב המקרים אין להם את המימון לכך.

ברכה יקרה,

אני יכולה רק לתאר את מה שעובר על בנך ועל משפחתכם, ומה רב הקושי וחוסר האונים שאתם חשים. נכון הדבר כי השתלת כליה הינה הטיפול הכלייתי החליפי המועדף בחולים רבים, ובמיוחד בחולים צעירים כמו בנך. אולם, דיאליזה, ככל שתשמע כדבר נוראי ומפחיד, הינה אפשרות טיפולית טובה מאד לחולים עם אי ספיקת כליות סופנית, לפחות עד שמתאפשרת השתלת כליה. ביצוע דיאליזה  אפילו למשך מס' חודשים, עד להתארגנות לקראת השתלת הכליה, אינה פוגעת בסיכויי הצלחת השתלת הכליה. ישנם חולים המטופלים בדיאליזה שנים, שרק לאחר מכן עוברים השתלת כליה מוצלחת. בסופו של דבר, יש לזכור כי גם טיפול בדיאליזה הינו טיפול מציל חיים למי שנזקק לה, ובדרך כלל באנשים צעירים, ללא מחלות רקע מרובות, הטיפול עובר ללא תופעות לוואי וסבוכים רבים, ומאפשר את הזמן הדרוש  עד להשתלת הכליה המיוחלת.
שיהיה בהצלחה
ד"ר נעמי לוין-יינה

עידכון
אנחנו כבר שנה מאז ההשתלה, בני נוטל כדורים רבים והחשש לבריאותו קיים אך אני מרוצה מכך שהוא מתפקד כאחד האדם.
חבל שבמדינה נאורה כמו שלנו לעיתים מקשים עליו בכל מיני טפסים והצהרות בריאות למינהם , כניראה שבמדינתינו אוהבים ומעריכים רק אנשים בריאים , מה לעשות שלא כולם בורכו בפרופיל 97.? גם עם זה ניתמודד, אנחנו ניצחנו וכולי תיקווה שעוד רבים וטובים יצטרפו לקבוצת המושתלים.
ברכה-האמא