מודה טעיתי... טעות שבסופו של יום היתה יכולה לעלות לי ולאיתמר ביוקר רב. בל נקדים מאוחר למוקדם.
מעשה שהיה כך היה ... את הסכרת של בני איתמר גילינו לפני כ 10 חודשים. החל מהרגע הראשון איתמר מדד , הזריק לעצמו , והיה אחראי עד מאוד. איתמר ילד בוגר לגילו ,אחראי, בעל חוסן נפשי רב,פיקח ומקסים (הראו לי הורה שירשום משהו אחר על ילדו ... ) . בתחילה, פיקחנו (אימו ואני ) על כל בדיקה הזרקה וכל תנודת עפעף שלו ... לא אנחנו לא הורים היסטריים,אולם שנינו באים עם מטען גנטי מתוק עמוק ומושרש שמתפרש דורות אחורה. עם הזמן חלה התרופפות מצידנו,התחלנו לסמוך עליו . הפיקוח היומיומי שלנו עליו לאחר כל בדיקה שלו הפכה לפיקוח בדיעבד בסופו של יום . משם הפיקוח הלך והתרופף לפעם ביומיים . ולעיתים טיפה יותר שהרי הילד ביצע את כל המטלות והקפיד על הליך מסודר. עד שיום אחד לפני כחודש ,אימו של איתמר נטלה לידיה את הגלוקומטר ,עלעלה בתוצאות וחשכו עיני שנינו , היו חסרות תוצאות של היומיים האחרונים. כלומר איתמר לא מדד לפחות יומיים תוצאות.
בתחילה כעסנו עליו מאוד,אולם, עד מהרה הבנו שנינו שהאשמה אינה של איתמר ,אלא האשמה היא שלנו.
איתמר אינו בוגר דיו כדי להבין את ההשלכות של אי מדידת ערכים במועדים מסויימים ,אי הזרקת זריקות במועד , איתמר אינו חי את העתיד , איתמר חי את ההווה והעבר . לגביו אין משמעות אמיתית למה שיקרה עוד 10-20 שנים במידה ולא ישמור. למרות היותו בוגר ,אחראי , ומבין הוא ילד,בס"ה ילד קטן. ילד שניחתה עליו גזירה לא קלה. למרות היותו מסוגל לחיות חיים נורמליים לחלוטין יש עדיין" אבָל" . הוא יכול לעשות הכל "אבל" :להצטייד תמיד בגלוקומטר ,לאכול בצורה מסודרת,להזריק במועדים קבועים, לא לשתות שתייה מתוקה וכו'. גם לנו הבוגרים קשה להימנע מדברי מתיקה בין אם בצורת שתייה ובין אם בצורת מוצקים. קשה לעמוד מול עוגה ,או סוכריית שוקולד מפתה.קשה לחלקנו לעמוד בפני פחמימות בצורת פיצה טעימה או ספגטי על שלל טעמיו, על אחת כמה וכמה ילד שרואה את בני כיתתו אוכלים מה שהם רוצים באיזה כמות שהם רוצים (לא שזה בריא ) בעוד הוא אינו יכול.
איתמר החליט לקחת פסק זמן מהסכרת,בתקווה הסכרת תקח פסק זמן ממנו . לא מודדים,מזריקים פחות ,בלאו הכי הסכרת שם אז היא תקבל קצת פחות אינסולין, מה כבר יכול להיות ? היום לא דקרתי את עצמי כלל ,הזרקתי כמו אתמול, הרי החיים ממשיכים כתמול שלשום ... אין בילדים בוגרים ככל שיהיו את התובנה לסכנות הגלומות בסכרת אם אינך שומר.
מאז,עבר כחודש. אנו מקפידים לבחון יומיום את ערכי ההזרקה והמדידה. בגיל הזה מוטב לא לסמוך על הילדים ולא משנה עד כמה התקשורת בינכם טוב (ואצלנו היא מעולה ומעלה ). ילד תמיד ישאר ילד. ילד מתקשה להבין את העתיד. בבוחרנו להעניק לו חרות ,מוטב שתהא זו מוגבלת. בה ידע כי אנו סומכים עליו,אך עיננו פקוחה תמיד. את הכעס שכעסנו עליו (ולא בצדק) החלפנו בשיחה,הסבר עידוד. למעשה הוא אינו שונה מאף אדם אחר. כל אחד מאיתנו נושא תרמיל. לעיתים התרמיל כבד מנשוא ,ברי המזל מקבלים תרמיל קל. חייו של איתמר משולים לנושא תרמיל ,איתרע מזלו של איתמר ולמסע חייו הארוך נוסף לו חבר בעייתי - תרמיל מלא חפצים שבירים ועדינים עד בלי די . ישמור על התרמיל, ייהנה כל חייו מהחפצים בתרמיל ,יזלזל בתרמיל ותכולתו ישלם מחיר כבד .
בריאות אושר ותרופה לכולם.