בעקבות שיחות ודיונים שהתקיימו אצלנו המציאה אחת המדריכות, דנה, את הנוסחה הבאה לשאלה – "מהי אינטואיציה?" "אינטואיציה היא הדבר שאנחנו יודעים שאיננו יודעים כיצד אנחנו יודעים אותו...". אינטואיציה אכן עוסקת בידיעה ובאי ידיעה בו זמנית. ידיעה אחת היא חוויה של ידיעה, אשר לגביה מתעוררים ויכוחים פנימיים הנובעים מספקות ומפחדים. הידיעה הזו היא אחד הכלים המובהקים לאבחון ולטיפול בקרב המטפלים והמדריכים אצלנו. מצד שני הידיעה האינטואיטיבית מבוססת על אי ידיעה, כלומר – על מצב שבו החלק שבנו שבדרך כלל "יודע", כלומר – החלק ההגיוני יותר, נסוג לאחור ומאפשר ל"חווית ידיעה אינטואיטיבית" לקבל מקום אפשרי. ללא נסיגת החלק החושב, המבקש הסברים מדויקים ואמינים בשבילו, לא נוכל לחוות את ידיעת האינטואיציה. החלק החושב הוא אינו החלק המרגיש, באדם. האחד מסתמך על ידע קודם ועושה ניתוח על סמך חוקים אותם הפנים כנכונים בשבילו, חוקים שבמרבית המקרים גם אנשים אחרים מסכימים עם נכונותם. על סמך חוקי החלק החושב נבנו מדעים גדולים והוקמו טכנולוגיות מפוארות שנראה שכבר מתקשות לחדש את עצמן באופן משמעותי. החלק המרגיש פועל באופן אחר, קיימים בו סוגים שונים וגוונים שונים של רגשות אותם הוא יודע לזהות, לתת להם שם ואף להתנהג לפיהם. החלק המרגיש חווה ואינו מסביר. הוא עוסק בסוג אחר של מידע, מידע תחושתי שאותו לא ניתן להוכיח או למדוד בכלים של החלק החושב ולכן לא קיימות כל-כך טכנולוגיות ברורות הנשענות על החלק הזה בנפש האדם. על מנת להתחבר אל האינטואיציה היטב יש לפנות לה מקום וזה אומר לשנות את המאזן בין החלק החושב לחלק המרגיש. החלק החושב מבקש מהאדם לחשוב לפני שהוא עושה דבר מה. החלק המרגיש דוחף את האדם, פעמים רבות, לצאת לעשייה לפני שהוא מבין מדוע. רגשות רבים משפיעים עלינו לנהוג בדרכים שונות ואילו החלק החושב נוטה פעמים רבות לנסות ולשים גבולות על ההתנהגות הספונטאנית הנובעת מדחפי הרגשות. כאשר אצל האדם הממוצע מאזן הכוחות אינו סביר והוא נוטה מדיי לעבר החלק החושב, לא ניתן ליצור קשר עם האינטואיציה. לצורך זה אין ברירה אלא למצוא דרכים מניפולטיביות, דרכי התנהגות המאפשרים לחלק החושב "להתבלבל" ולהפחית שליטה כך שייפתח פתח לדברים פחות מחושבים ויותר רגשיים. מכאן גם מגיעה האינטואיציה לפעולה. לצאת לפני שמבינים למה תרגיל נהדר לפיתוח האינטואיציה ובכלל – לצאת לפני שמבינים למה. להתחיל לנוע כדי להבין "על הדרך". ללכת החוצה מעצמך, ללכת אל מקום לא נודע ולהמשיך ללכת גם שם. התרגיל הזה עובד משום שהוא מכיל שני אלמנטים (לפחות). האחד – תנועה, פעולה, והשני – הימצאות בתוך מרחב של אי ודאות שבו למרות חוסר הנתונים ממשיכים לנוע. לא ניתן "לחכות לאינטואיציה" יש לעשות פעולה במרחב, יוזמה כלשהי שמובילה למקום לא ידוע. בתוך ה"לא ידוע", היכן שהחלק החושב קצת מתכווץ, ניתן לקבל יותר מידע ממלכת האינטואיציה. ללכת יותר בעקבות התשוקה החיוביתתשוקה חיובית היא אותו קול ששומעים מדי פעם שאומר – "מאד מתחשק לי ללכת אל...", "מאד מתחשק לי לעשות את...". הקול הזה מקבל לעתים במה ולעתים הוא מקבל משב רוח צונן של החלק החושב שגוער בו על משאלות "לא רלוונטיות", "ילדותיות", "לא רווחיות", "לא מעשיות" וכיוצא בזה. כשהולכים בעקבות התשוקה (בעקבות החלק המרגיש) מתמלאים אנרגיה חיובית, שמחה, מימוש התשוקה והראש "נפתח" לרעיונות חדשים ומפתיעים, שאינם אלא דברי "אלוהים חיים", מלכת האינטואיציה נכנסת לתמונה. לתרגל יצירתיות רגשיתיצירתיות רגשית היא פעולה שלוקחת את המטען הרגשי והופכת אותו לפעולה של המצאה ספונטאנית. ציור אינטואיטיבי הוא דוגמה טובה לכך וקיימות אפשרויות נוספות כמו תרגילים פסיכו-קריאטיביים, כתיבה אינטואיטיבית, ריקוד אינטואיטיבי ועוד. המיוחד ביצירתיות הרגשית היא שהיא עוסקת בפעולה כביכול "לא פרודוקטיבית" שיש בה אלמנטים של המצאה מיידית ללא חשיבה, ומתוך חווית ההמצאה המיידית מגיעים במהירות עוד רעיונות רבים ש"דוחפים" את האדם להמשיך ולנוע ולהמציא עוד ועוד. בעודו עושה כך הוא מפעיל רגשות רבים גם ללא ידיעתו ועם הזמן הוא חווה פורקן רגשי והקלה ניכרת. ברגעים כאלה, בהם הערוצים הרגשיים זורמים היטב, האינטואיציה יכולה להיכנס ו"לחגוג". לוותר על הסחות דעת, התמכרויות ועוד מזיקים אחרים מלכת האינטואיציה מכילה נוסחאות מדויקות להצלחה ולמימוש עצמי. דברים שאנחנו כמהים אליהם ופוחדים מהם "פחד מוות". הערכתי כמטפל וכתיאורטיקן היא שאחד הפחדים הגדולים הקיימים באדם, אם לא הפחד הגדול ביותר שלו, הוא הפחד מפני הצלחה גדולה. לא לחינם מעטים מצליחים, משום שהדבר מפחיד ולא משום שהדבר קשה. הצלחה היא מצב טבעי שמתרחש כשפועלים בהרמוניה עם התשוקה הטבעית. הפחד מפני ההצלחה גורם לנו, באופן לא מודע, להתרחק ממלכת האינטואיציה ולייצר לעצמנו הסחות דעת בדמות התמכרויות שונות והרגלים מזיקים כמו מערכות יחסים תקועות, עבודה לא מהנה שגוזלת את מרבית האנרגיה, אכילת יתר, עישון, דרמות מוגזמות ומתמשכות, דאגות, דיכאון ועוד. כל אלה אינם אלא הסחות דעת מפותחות ומניפולטיביות של האדם שפוחד להצליח ושמעדיף, באופן תת הכרתי, להיות "עסוק" באיזשהו "סבל משמעותי" שגורם לו להיתקע, להתלונן על חייו הקשים ולהתרחק מהרגשות החיוביים שלו. על מנת שמלכת האינטואיציה תוכל להיכנס יש ליצור בשבילה, כי הרי היא מלכה, שטיח אדום ונוצץ. השטיח הזה לא ייפתח אם נישאר תקועים בתוך הדרמות ובתוך מה שלא נעים לנו. מלכת האינטואיציה מגיעה עם חיוך ובהדר הראוי למלכה. יש לתת לה את הכבוד הראוי לה ולהתחיל להיפרד ממה שמונע ממנה לבוא. לגייס את קיסרית האהבה. או שמא נקרא לה "אלת האהבה"? במרחב בו קיימת אהבה ניתן לחוש דברים חיוביים ביתר קלות. אינטואיציה מתקשה לחדור כאשר קיימת פסימיות. כאשר יש יותר תחושת אהבה יש יותר אופטימיות, יותר פתיחות וגם יותר אומץ. קיסרית האהבה מתחילה להגיע עם כל פעם שמתרגלים אהבה עצמית. היא נוגעת ברוך ובעדנה בכתפו של האדם המעז לחייך אל המראה ולומר לעצמו מילים יפות ועדינות. היא חודרת במלוא הדרה אל המציאות והופכת אותה למשגשגת ולמענגת יותר ככל שמאפשרים לה לבוא. אין צורך לחכות לאביר על סוס לבן. אפשר לתרגל אהבה עצמית ולגלות את עצמת האהבה שהאדם יכול להזרים לעצמו, משום שכל אחד מאיתנו מכיל את הניצוץ הגבוה הזה, שמקורו אהבה. כאשר האהבה נכנסת באופן לגיטימי וכאשר היא מתורגלת באמצעי אהבה עצמית, יכולה האינטואיציה, שאינה אלא מידע שצינורות הגעתו הם ערוצי הרגש, לזרום ביתר קלות. יש לקחת ברצינות את נושא תרגול האהבה העצמית ולשם כך גם הפקנו את ערכת "10% יותר אהבה עצמית". אל האינטואיציה לא מגיעים "בבת אחת". זהו תהליך ארוך שיש בו תרגול ואמונה. ההמלצות שנכתבו כאן אינן אלא חלק מתרגילים שניתן לאמץ על מנת להגביר את נוכחות האינטואיציה, שאינה אלא מלכה הדורה, בחיי היום-יום. החדרת האינטואיציה אל חיי היום-יום אינה פוסלת או מבטלת את ה"מלך" העצום והגדול, "מלך השכל". מה שקורה הוא רק תהליך של איזון ויצירת ממלכה קדושה, גדולה ומועילה יותר, בה שני הגדולים הללו משתפים פעולה, כמו יין ויאנג, לטובת צמיחתו של בן האדם, היצור החשוב ביותר על פני כדור הארץ.