joy יקרה,

אני מודה שכשקראתי לראשונה את מה שכתבת,היה לי קשה לענות לך.כי בתור אישה נשואה שמקדשת את מוסד הנישואים,את הסיוט של כל אישה נשואה.
אבל היום במרחק כמה ימים ולאחר עוד מחשבה בנושא אני מאוד כואבת את המקום שאת נמצאת בו.משתי סיבות: א. למה את מרגישה שלא מגיע לך מישהו שהוא רק שלך,ואת תמיד צריכה לחלוק אותו עם עוד מישהי?? הרי ברור לך שבסופו של יום את תשארי לבד,הוא הרי לא יעזוב את אשתו בשבילך,ואת תרגישי ככלי משחק,שלא התכוונת מלכתחילה לשחק בו.
ב.האם את מרגישה שאת לא טובה מספיק בעבודה בזכות העבודה שלך נטו,שאת צריכה להבטיח את הישארותך בדרך כואבת עבור עצמך??
ועל שני הדברים האלו יש לי להגיד לך-את מספיק ראויה וטובה כדי למצוא מערכת זוגית שלא מסתיימת ומותירה אותך בסופו של הערב לבד,מערכת כזאת שתכיל אותך ותתן לך להרגיש מוערכת,אהובה ונאהבת.אל תסתפקי בפחות מכך.לא מגיע לך להלקות את עצמך בצורה הזאת.אל תכאיבי לעצמך(ואת מתחילה לכתוב זאת ואז עוצרת מהפחד של להבין את המשמעות הבלתי נסבלת של הדברים),שיברי את המעגל ההרסני הזה.השאירי את המסיכות והחיים הכפולים מאחור.
רק כך תצליחי להתקדם.
חיבוק,
קרן אור.

אני הסתכלתי על זה כחוייה. חסר לי ריגושים בחיים. חסר לי סערה. אני מרגישה ריקנות. אני צריכה אדרנלין. פעם הייתי מסתבכת בגלל זה אבל היום לא. זה ממש לא קשור לעבודה ולמעמד שלי בעבודה, או להרוויח את המשרה, לא מרגיש כך.
רואה את זה יותר כאקט בין חברים טובים. וגם עיניין אותי לחקור איך הוא יתנהג עם זה אח"כ.

אני יודעת שמשהו אצלי מנותק. אני בכלל לא רוצה קשר רציני. יכןל להיות שכבר לא מאמינה באהבה. או שלא בנוייה עכשיו להשקיע ולא רוצה להפגע.. להתאכזב. מתאים לי עכשיו להיות חופשייה ולעשות מה שבא לי.

משהו לא בסדר, אני יודעת
תודה
joy