אינטואיציה היא מרכיב שיכול להיות מעניין, מגרה, מרתק אך גם מרתיע ומפחיד. ישנם כאלה שמייחסים לה חשיבות רבה יותר וישנם כאלה מתייחסים אליה כמעט בביטול. בכל מקרה, אינטואיציה היא מרכיב חשוב וחיוני בחיי האדם, ביצירתיות שלו, בבריאותו הנפשית ובתהליכי הצמיחה שלו. בשנות עבודתי ומתוך עשייה, כתיבה וטיפול אספתי לא מעט מידע אודות הדבר המתעתע והלא ברור הזה, שקרוי אינטואיציה. במאמר זה אכנס לכמה אלמנטים הקשורים בתופעה הזו ואשתדל לייצר גשר בינה לבין מה שאנחנו נוטים לכנות "השכל" או ה"הגיון" שלנו. ארצה להראות שבסופו של דבר חכמה אמיתית וכוח יצירתי משמעותי נובעים בעיקר משילוב הרמוני בין שני המרכיבים המנטאליים האלה, העומדים לרשות האדם. אגדיר כעת את האינטואיציה כסוג של מידע שאדם יכול להתוודע אליו, מידע שצץ בתודעתו בתזמון ובאופן שאינם ידועים מראש, למרות שככל שהמיומנות גדלה, ניתן לייצר את התנאים המתאימים לכניסת מידע אינטואיטיבי לתודעה. זהו מידע שמגיע בערוצים של תחושה ושל רגש. את המידע האינטואיטיבי ניתן לחוש ולא ניתן לעבד שכלית אלא לאחר שהות מסוימת. המידע האינטואיטיבי מעניק לאדם זוויות ראייה נוספות לגבי המציאות, הוא בדרך כלל מפתיע ומחדש, לעתים אף מנוגד לחלוטין למה שהדעת תופסת כדבר הנכון לעשות או כדבר הנכון שמסביר תופעות כאלה או אחרות. אינטואיציה הינה מידע שכביכול "אין לו בסיס". אנחנו יכולים לחוש משיכה מסוימת לעשות דבר מה, תחושה חזקה לגבי נושא מסוים, מין חוויה של ידיעה שאין מאחוריה שום תמיכה של ידע קודם. זהו אחד הגורמים המבדילים את האינטואיציה מהידע הלוגי – שכלי, שהוא באופן טוטאלי נשען על מידע שהצטבר עד כה, דהיינו – בעבר. מה שהיה ומה שנלמד ומה שניתן לפתח מזה באופן ליניארי הוא המידע הנרחב שמכיל ההיגיון האנושי. בלעדיו אדם לא יכול להתקיים ולא יכול לעשות את הצעד הקטן ביותר בחייו. יחד עם זאת, מהווה השכל האנושי כמחצית מהיכולות המנטאליות האנושיות בעוד שהשימוש בו וההישענות עליו היא כמעט מוחלטת תוך התייחסות אל האינטואיציה ו/או מידע שמגיע מעולם הרגשות כהרבה פחות אמין או רלוונטי בכל הנוגע להבנה או להסבר תופעות. אינטואיציה מקדימה את זמנה ואין זה משנה, לצורך הדיון, מהם מקורותיה. האם זה נושאים שה"תת-מודע" האנושי מסוגל להבין ולצפות ואילו המודע טרם הבשיל לכך? האם זהו ערוץ ידע שקשור ליכולות רוחניות של האדם, שגם כן מתאפיינות ביכולת ראיית מציאות רחבה וגדולה יותר מאשר היכולות הארציות יותר? האם יש לאדם, למרות שאינו מודע לכך כל-כך, יכולת להבין דברים למרות שהוא חש ש"אינו מבין אותם" ברמה ההגיונית? בכל מקרה ניתן לראות את האינטואיציה כמקדימה את זמנה, כ"מגיעה מהעתיד". ככל שהנושא יותר פעיל וככל שקיימת הישענות רבה יותר על המידע האינטואיטיבי שיכול להגיע אל האדם במצבים שונים, כך ניתן לזהות כיצד במקרים רבים כל-כך האינטואיציה מספרת לנו סיפור שטרם השכלנו להבין אותו בעצמנו. היא מושכת אותנו קדימה. פעמים רבות הליכה בעקבות המידע האינטואיטיבי מובילה למקומות חדשים ולשינוי לטובה בכל מיני מישורים, אך הדבר כרוך בבחירה שיש בה אומץ, ללכת בעקבות החושים אל מקום לא נודע. כאשר עושים כן, מגלים שבמהרה מצטרף לתהליך השכל האנושי, ההיגיון שמסביר לנו את המציאות באופן ליניארי ולוגי, הוא מצטרף ולומד מהר מאד את מה שהאינטואיציה הובילה אליו, מלכתחילה. ברגע שהופנם המידע החדש שהתקבל בעקבות הקשבה לאינטואיציה, הליכה בעקבותיה ויצירת הסברים לוגיים בדיעבד, מתפנה מקום ל"דבר הבא", למידע האינטואיטיבי נוסף שיכול לזרום פנימה ולהוסיף נדבכים נוספים של הבנה ושל שיפור החיים, במישורים רבים. ילדים בעודם משחקים אינם חוששים להמציא. הם אינם עושים מזה "סיפור גדול". הם נהנים להמציא, לשנות ולאלתר. הם חיים פעמים רבות במציאות דמיונית, שהיא "ליד החיים". הם יכולים לקחת צעצועים, לתת להם שמות ותפקידים סמליים, לקיים עמם מערכות יחסים ואף לדבר בשמם. הם ממציאים מערכות יחסים, אירועים, מלחמות, משחקים ועוד. הם ממציאים ללא הרף וללא קושי. כאשר הם ממציאים הם עושים זאת מתוך צורך בסיסי, מתוך פעילות החלק הדמיוני שבהם בעוד הם אינם טרודים כאדם המבוגר באתגרי היום-יום שפעמים רבות מקרקעים את האדם להלך רוח שצר בו הדמיון ומצומצמת בו מידת ההמצאה הספונטאנית. במצבים כאלה הולך המבוגר ומתרחק מהאינטואיציה שלו, מהתחושות שמחברות אותו לעולמות ולספריות ידע שאיש אינו יודע מאין הן מגיעות, אך ללא ספק ניתן לקבל מהן תרומה מכריעה בניהול חיי היום-יום בכל מישור שייבחר לנכון. הזכרתי את נושא יכולתם של ילדים להמציא משום שהמצאה פירושה יצירת מציאות שלא הייתה טרם לכן. האינטואיציה גם היא, משנה מציאות, אך השינוי שלה הוא פוטנציאלי בלבד ותלוי בבחירתו של האדם לקחת את הסיכון ולעשות שימוש בהמלצותיה בהקדם. האינטואיציה מופיעה לה, בהזדמנויות כאלה או אחרות, כסוג של הצעה שאם אינה מתקבלת היא חולפת ונעלמת. היא אמנם תשוב בנסיבות נוספות אך גם אז היא תגיע כהצעה זמנית וחולפת, שמעניקה לאדם הזדמנות לשינוי, הזדמנות להמציא את חייו בדרך חדשה וטובה יותר. על האדם לבחור ולעשות עבודה עם המידע האינטואיטיבי, אחרת לאינטואיציה שלו אין שום ערך ממשי. זה כמו יועץ נהדר שהשמיע את עצותיו המופלאות אך מי שקיבל את הייעוץ התעלם ולא יישם דבר. האינטואיציה מובילה אותנו ליצירת חידושים בחיים, אך היא לא תעשה את זה בשבילנו. אז יכול להיכנס השכל האנושי, שנדחף על ידי אומץ ורוח הרפתקנית, ומתחיל למצוא דרכים ליישום המידע הלא ברור שהגיע ממקורות לא ברורים. כאשר אנחנו בוחרים לצאת למסעות יצירתיים לשינוי החיים בעקבות הנחיות האינטואיציה אנחנו עלולים לחוש, תחילה, שהדברים "לא מצליחים". אנחנו עלולים לחשוב ש"טעינו". אנחנו עלולים לחוש את הסקפטיות ואת חוסר האמון שקיימים כלפי האינטואיציה, במידה ולא יתקבלו הישגים מיידיים ואפילו גם כאשר מופיעים הישגים מיידיים. מבנה האדם מוביל אותו ללא הרף לעימות בין החלק המבין והמסביר לבין החלק האינטואיטיבי ש"מנחית" את ההודעות שלו ומבקש לסמוך עליו בעיניים עצומות. נדרשת כאן מידה של סובלנות ונדרש כאן אמון בתהליך שמוביל את האדם לצורת חיים שבה הוא מסוגל להיעזר במלוא היכולות המנטאליות, הן השכליות והן האינטואיטיביות. בסופו של דבר אין שום דרך התפתחות אנושית ללא שילוב הרמוני בין שני הכוחות, שילוב שיש בו יצירתיות ותעוזה ובו זמנית פיתוח יכולות של ניתוח המציאות, מחקר המציאות ויצירת מודלים חדשים להבנתה. זה מתחיל באינטואיציה שמביאה מידע חדש ולא מובן וממשיך בשכל שהולך בדרך אמיצה לחקור את המידע החדש, ליישם אותו ואז גם להבין אותו. כך האדם יכול לצמוח ולצמצם את העימותים הרבים שקיימים בין החלק שמבקש להמציא, לחדש ולנוע אל הלא נודע לבין החלק שמבקש לסדר, להסביר, לארגן ולהפוך את הלא נודע לידוע ומובן.מטפל פסיכו-קריאטיבי בשיטת CRBT משתמש במיומנויות שכליות ואינטואיטיביות לסירוגין, בעודו משוחח עם המטופל שלו ובמהלך רגעים בהם הוא מפעיל את המטופל לעבודה עם תרגילי כתיבה פסיכו-קריאטיביים. בכל רגע ורגע מקיים בתוכו המטפל דיאלוג בין תחושות האינטואיציה שלו, אותן הוא לומד להגביר, לבין המסגרת השכלית בה הוא יכול ליישם את תכנית הריפוי אותה הוא בונה שוב ושוב בעבור המטופל שלו. שיטת העבודה של הטיפול שיש בה שילוב של אנרגיות גבריות ונשיות של המטפל כמו גם של המטופל מובילה את המטפל למצב שהוא עצמו מתמודד עם מידע אינטואיטיבי "מפתיע" שאותו הוא תופס במהלך רגעים שונים במהלך הפגישה הטיפולית. פעמים רבות מידע זה הוא האחראי המרכזי לפריצות דרך רגשיות שיתרחשו במהלך הטיפול. לפי השפה ההגיונית והלוגית, ידיעה של דברים מגיעה לאחר לימוד וחקר. ברגע שאתה מסוגל להסביר תופעה ולצפות את התנהגותה שוב ושוב אתה יכול לומר אז שאתה "יודע" את מה שקורה בתופעה הזו. אתה חש "ידיעה" מתוך התנסות חוזרת של התבוננות, ניסוח מודל מסביר והתעמקות חוזרת בנושא. לעומת זאת, האינטואיציה מהווה סוג אחר של ידיעה. ככל שאדם מתחבר יותר, במגוון דרכים (וזאת יוסבר במאמרים עתידיים) אל האינטואיציה שלו, כך הוא יכול לחוש כיצד הוא "יודע" דברים. האינטואיציה "מתיישבת" על גופו של האדם, ניתן פעמים לחוש אותה באופן גופני, האדם מרגיש, פיזית, משהו משמעותי והוא חש שהוא "יודע". האינטואיציה מגיעה אל מקום במוח שאומר "אני יודע!” אך הדבר מתרחש לפני שהשכל ביצע את פעולותיו המוכרות להפיכת ידע בלתי ברור לידע סדור ומובן. אינטואיציה גורמת לאדם לחוש שהוא יודע לפני שהוא מבין. כך זה קורה. היא מקדימה את השכל ומזמינה אותו ללמוד דברים חדשים. במאמרים הבאים אתייחס יותר לאמצעים יצירתיים ל"הזמנת" האינטואיציה. לעת עתה נסתפק בפתיחת צוהר אפשרי לעצם קיומה, לעצם השפעתה ולעצם נוכחותה. בציור אינטואיטיבי ובטיפול בשיטת CRBT אנחנו עושים שימוש אינטנסיבי במידע האינטואיטיבי תוך כדי חקירת התופעה שוב ושוב באמצעים שכליים שמאזנים ומשלימים את היכולת לכלל אמנות של שירות וטיפול באחרים. עוד על כך, בהמשך.