היום קמתי ב7:30 דיברתי עם פרופ דניאל שטיין מנהל מחלקה פסיכוסומטית בתל השומר לגבי המצב שלי והוא הביא לי המלצות ל4 מקומות שונים לטיפול
8:30- רעב מקרקר אוכל דגני בוקר פייבר 1 עד פה הכל בסדר
9:00- מרגיש צורך עז למתוק חותך לי חתיכה קטנה של עוגה שהכנתי לפני כמה ימים מתענג עליה ושולט בעצמי לא לחטוף עוד כמה מאכלים בגלל הסטייה הקטנה הזו
11:00- יוצא לבנק עם האופניים לקחת כרטיסי אשראי חדשים שהגיעו לי
12:00- לאחר רכיבה של 15 קילומטר מגיע לאזור של הלונה פארק ועוצר בתחנת דלק של ילו למלא אוויר בגלגלים ולהתרענן, שותה כוס קפה טובה ונח לי עם הלפטופ עדיין מרגיש טוב אחרי רכיבה למרות שהדופק היה לא סדיר.
13:00 רעב מקרקר לוקח לי חצי בגט עם נקניק וקוטג' {כן אני אוהב לאכול ככה סורי אם לחלק זה חורה} ומכאן הכל מתחיל להדרדר. הסוכר של הבגט עולה מהר בדם ותוך כמה דקות אני מרגיש אותו נופל. במהלך האכילה המחשבות הבולמיות מתחילות {עוד לא סיימתי את הכריך ואני חושב על מה אני אוכל אחריו ואחרי שאני מסיים את המשהו הזה מה אני עוד חוטף לי בדרך וככה תמיד מתחיל בולמוס}. מנסה לעצור את עצמי לאחר אכילת הכריך עם הקוטג' {מסתכם לי ב750 קלוריות ונחשב לי טוב בתור ארוחת צהריים מאוזנת עם 30 גרם חלבון מאושר לי ונחמד}.
קם לשירותים עקב הכוס קפה ומכאן הכל הלך. רואה בייגלה שטוחים שאני מת עליו וקונה אחד עם חומוס קטן {בייגלה-220 קלוריות חומוס -250 קלוריות}. עוד לא הלכתי לשירותים והלכתי לאכול את זה באותו שולחן בו טחנתי לפני דקה חצי בגט.
הולך לשירותים והפעם אני בעד לעצור את עצמי ולא להיסחף במילא זה יירד ברכיבה.
פתאום מביאים אלפחורס והמוח שלי נכנע לזה וקונה לי אלפחורס ושקית קטנה של בוטנים אמריקאים {בוטנים-250 אלפחורס-280}
מיותר לציין שבמצב הזה הקיבה מפוצצת ואני לא יכול לרכב.
נוסע לכיכר רבין באוטובוס והולך שוב להשתין. הקיבה מתפנה... חנות של טבע קסטל מולי לא יכול להתמודד וקונה לי שני חטיפי חלבון חמאת בוטנים {800 קלוריות} רץ לאוטובוס עם הכוח שנותר לי ויושב ומתענג על אחד מהם.
פתאום עולה בחורה גדולה {120 קילו בערך} אני מסתכל עליה וסולד מעצמי על כך שיום אחד אני עלול להגיע קרוב או יותר אפילו {רוב הסיכויים שאני אמות לפני זה בגלל התקף לב או מדיכאון מהמשקל}. את החטיף השני כבר חיסלתי מדיכאון.
מגיע הבייתה....אמא שלי רוצה לאכול אז אני אוכל איתה 4 כבדי עוף, 3 פרוסות סלמי, 2 פרוסות לחם חומוס וצ'יפס- עוד איזה 800 קלוריות זורמים לי עוד פעם.
ואחרי כל זה חברים עוד הזמינו אותי לטעם העיר ומדיכאון אני עלול ללכת. די כבר עד מתי זה אני לא יכול לשלוט בעצמי המשקל והכולסטרול עולים בקצב מסחרר. פרופיל הטריגליצרידים עולה ב50 כל חודש. מיותר לציין שסתימת עורקים לא תחכה לי הרבה זמן עד שתתפרץ.
למה אני צריך להפסיק לאכול רק שאני מתעלף או נרדם מעודף? למה אני לא יכול להרגיש קיבה ריקה? בגלל שביתות הרעב שגזרתי על הגוף? למה הראש כל היום באוכל? למה אנשים לא מוכנים לטפל בך במשקל 70 מעבר לדיאטות שנשברות כל שני וחמישי במקרה הטוב? למה לרכב 50 קילומטר כדי לדכא תיאבון? לשתות מלא מים אחרת אוכל ימלא את הקיבה...
די נמאס לי
רוצה להיות נורמלי
לחזור ללמוד
שיהיו לי חברים ושאני לא ארצה לצאת רק כדי לקבל עוד תירוץ לאכול {הרי אתה עם חברים...מה לא לאכול? להיות OUTSIDER?
עד מתי הלב יחזיק מעמד בצורה הזו? לחץ דם 80/50 לא עולה לי לא משנה מה ובגלל זה אני מתעלף מעודף אוכל
עד מתי הבעיות במעיים ימשכו לי
עד מתי השביתה
די נמאס
הימים הופכים ארוכים והדקות עד השינה לא עוברות
המחשבות באוכל כל היום או בבדיקות דם שמבצעים לי
עכבר מעבדה קטן
עובר מרופא לרופא
מדקירה לדקירה
ממיון למיון
נדמה לי שכבר לחברים קשה לשמוע אותי רק בוכה וכי הם עונים לי מהכרח ורק כדי לשפר את המצב רוח שלי
למה המשקל שלי חייב להיות 30 או 130
למה להיות קיצוני? דפוק או פרפקציוניסט? למה אין אמצע? למה לא טוב לפעמים להיות ממוצע קצת? למה להצטיין תמיד?
למה אי אפשר כבר להקשיב לקיבה? להשאיר גם שאריות בצלחת? למה צריך לשטוף את הצלחת עם הלשון?
המכאובים בכל הגוף והנפש כבר לא מעודדים אותך לחיות.
יש כאלה שמכורים לסמים, לאלכוהול, לסיגריות, לתרופות ומה אני? מכור לאוכל? כנראה שכן
למה אני צריך עוד מנה תמיד {תרתי משמע]?
למה כמו מכורים לסמים המנה שלוקחים סמים אתה רק חי בשביל המנה הבאה?
למה אני הורג את עצמי עם הסם הזה?
האוכל חוזר בושט וכמובן המסטיק עוזר להחזיר אותו לבפנים
יש לי תסומנת GERD {החזרת קיבה לושט} זה לא מונע ממני להפסיק לבלוס......
מתי זה ייגמר? התקף לב? דום לב נוסף?
למה המוח כל כך מנותק מקשרי הגוף?
למה לעלות 3 קילו בשבוע?
בגדים כבר אי אפשר לקנות...
נעליים יש 5 זוגות עקב גדילת הרגל מ39 ל44
גרביים נקרעות עקב הזרמת דם בפעילות גופנית
האם יש תקווה? האם אני צריך לעלות לBMI של 35 ולמות או לחכות במקרה הטוב למעקף קיבה?
למה כל הרופאים זונחים אותי בגלל הבעיות בלב? מה אני כלב או גרוע מכך{ ולמה לכלב זה מגיע}?
למה אנשים עם סינדרומים נדירים הופכים לבובות של המדע ומחקר אבל ברגע שמגיע הרגע לטפל זונחים אותנו לקרשים? נותנים קצבה מפוקפקת של 2300 שקל לחודש בערך שזה בקושי מכסה כמה ימי בולמוסים {רק היום הוצאתי לבינתיים 150 שקל על הבולמוס}.
למה פתאום כדורים שרעילים לאנשים כמוני הופכים לתקווה האחרונה שלי לייאוש?
למה אין לי את האומץ ליטול אחד?
למה יש לי כאבים בצדדים של הבטן?
די!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כמה שאלות עם כל כך מעט תשובות.....