הפרעות אכילה והחלמה
14/06/11 12:05
3822 צפיות
ההגדרה של החלמה מהפרעת אכילה הינה נושא שנוי במחלוקת בקרב המומחים.
לעיתים קרובות חוזרת השאלה האם אלה שסובלים מהפרעת אכילה בכלל ואנורקסיה בפרט יכולים באמת להחלים באופן מלא מההפרעה. ואז מתחיל הדיון על מה זה בעצם החלמה מהפרעת אכילה – תפקוד יומי מלא? בריאות פיזית? בריאות נפשית? יחסים בינאישיים תקינים? או רק הכל יחד??
קיים צורך רפואי ומדעי להגדיר מושגים באופן ברור וחד משמעי. אולם מול הצורך הזה קיימת חוויה סובייקטיבית, שהיא שונה וייחודית, כך שהחלמה תראה שונה מאד מאדם לאדם. אז האם זה אומר שאין החלמה מלאה? לא.
זאת ועוד, ההצעה שעד שהחלמה מלאה לא תהיה מדידה באופן אמפירי היא לא תהיה אפשרית מייצגת זרם פילוסופי ברפואה המערבית: אם אתה לא רואה את זה, זה לא קיים. גם הצורך הזה של העולם המדעי הופך את האפשרות להחלמה לכמעט בלתי אפשרית.
החלמה מלאה אינה אפשרית מסיבה נוספת. אנשים שסובלים מאנורקסיה רואים החלמה כמו אנשים שמכורים לאלכוהול – ההפרעה יכולה להיות ברמיסיה אבל הפוטנציאל לנסיגה תמיד קיים ברקע.
אם אדם פונה לעיסוק בשליטה על אוכל כאשר הוא במצוקה במשך שנים רבות וזה הופך להרגל – אכן נסיגה תמיד נשארת אפשרית. אבל זה לא אומר שאם יש נסיגה זה אומר שלא הייתה החלמה. החשיבה הזאת של הכל או כלום היא שגויה ומטעה.
נהוג לחשוב שאלכוהוליסטים, מעשנים וסובלים מהפרעות אכילה הביאו את הבעיה על עצמם ולכן זה משהו שהם צריכים להתגבר עליו בעזרת כוח הרצון שלהם.
התמכרויות לאלכוהול, סמים כמו גם הפרעות אכילה הן התמכרויות עוצמתיות לצורות חשיבה והתנהגות, ואי אפשר רק פשוט לרצות לצאת ממצבים כאלה. אבל גם זה לא אומר שהחלמה היא בלתי אפשרית.
נכון, אדם שסבל מהפרעת אכילה תמיד עלול ליפול שוב אל לוע ההפרעה. כן, ייתכן ותידרש מודעות וזהירות במשך כל החיים. אבל כל זה לא אומר שאי אפשר להחלים.
אם כך, הטענה שבגלל שהמצב הוא כזה לכל החיים אי אפשר לטעון לעולם להחלמה מבטל את העבודה הפנימית שנעשית בכדי להתמודד ולהיאבק יומיום עם דחפים הרסניים. ובכלל, האמונה שהחלמה היא בלתי אפשרית, שברגע שהתמכרת זה לכל החיים, היא מדכאת ומייאשת וגורמת לנזק.
הציפייה ממי שהייתה לו הפרעת אכילה של ממש להגיע לחלוטין לנקודה בה הוא אומר "זה לעולם לא יקרה לי שוב" היא לא ריאלית ויש בה חוסר אמפתיה וחוסר חמלה.
החלמה היא לא מחיקת העבר באופן מוחלט. החלמה היא צמיחה שנעשית ממשבר למשבר, היא לקום על הרגליים לאחר נפילה. החלמה היא לחיות חיים מלאים ובריאים פיזית ונפשית לאחר הפרעת אכילה.
תרגמה וערכה: מיכל אפקwww.care2.com/greenliving/eating-disorders-and-recovery.html
תגובות
מיכל אפק
פסיכולוגית קלינית, המרכז להפרעות אכילה ומשקל בתל השומר. קליניקה פרטית ברמת השרון.
עוד פוסטים בבלוג: הבלוג של מיכל אפק - קל לעיכול
עצמאות בריאה
לכבוד יום העצמאות הקרב חשבתי לשתף אתכם בחשיבות של תהליך בניית הייחודיות וההיפרדות הרגשית שעובר אדם במהלך חייו. לחדד ו...
קראו עוד
"כאן ועכשיו" - קשיבות והפרעות אכילה
מה אכלתי היום? מתי אני אוכל שוב? מה אני אוכל שוב? האם אצליח לצום היום? האם אקיא? איך אני נראית? האם אני שמנה? מה מצב ...
קראו עוד
נדמה לי שלחברה שלי יש הפרעת אכילה....
<p> לעיתים קרובות אני נשאלת איך לפנות אל חברה שמזהים אצלה התנהגויות אכילה חריגות אשר עשויות להעיד על קיומה של הפ...
קראו עוד
10 עצות לשיפור דימוי הגוף הגברי
בסקר שנערך לאחרונה פורסם כי גם גברים סובלים מבעיות בדימוי הגוף, מושפעים לרעה מהתקשורת ועושים מאמצים מוגזמים או לא בריאים...
קראו עוד
מטרת הטיפול הפסיכודינאמי – חלק ראשון
השאלות מה "מטרת הטיפול הפסיכולוגי" ו"איך עוזר הטיפול הפסיכולוגי" אינן פשוטות. הצעות רבות הועלו במהלך...
קראו עוד
עדידי
אני אישית מכירה שתי בנות שסבלו בגיל ההתבגרות מהפרעות אכילה קשות והיום הן אמהות מאושרות ללא אישיוז עם אוכל בכלל!
היה חשוב לי לכתוב את זזה כדי שידעו שכן יש אפשרות להחלמה ולשינוי
מה שכן זה מתחיל ונגמר לרוב בראש.
בגיל ההתבגרות הדימוי העצמי הורס לנו את השכל ומכאן מתחילות הרבה בעיות ועניינים.
החלמה מהירה לכולם בע"ה!
mona
כנראה שהחלמה מאד תלויה אצל איזה הורים גודלים ומאיזה בית יוצאים
כנראה שזה מה שקובע אם מי שסובלת תצא מזה או לא תצא מזה
המיומנות להביא את זה למצב של הקפאה לעניות דעתי אין בכך החלמה
כנראה שזה תמיד ישאר מאוד מורכב .....
כנראה שאלה שיצאו מזה תמיד תהיה שם אימא ברקע שנלחמה עבורם
רק אז הם "יצאו" מזה בהתחשב בהנחה שלזכרון אין שום משמעות
כנראה שלהשאר בחיים זה לא בהכרח "לצאת מזה"
כנראה שעם הדורות הבאים המצב רק ילך ויחמיר
כנראה שכמו לכל דבר גם לזה יהיה סוף
מיכל אפק
מונה, תרשי לי לא לגמרי להסכים איתך בנושא האחריות ההורית בהחלמה.
אין ספק שזה מקל על ההתמודדות אם יש משפחה מגוייסת לטיפול. אבל זה לא הכרח.
למשל, הבית השיקומי שהוקם בהוד השרון וברמת ישי מאפשר לבנות לצאת מהבית בו המחלה פרחה ולהתחיל לבנות חיים עצמאיים בסביבה מוגנית ותומכת, ויש תוצאות טובות מאד!!
hory
מצטרפת לתגובה של מיכל.. (ברשותך ;0) )
מהמקום הפרטי שלי, ההורים והמשפחה..זה בדיוק מה שגרם להפרעה, וממשיך לגרום לנפילות בדרך להחלמה. וכן, אני מאמינה שבלי הורים, עם לקיחת אחריות אישית ועזרה כשצריך, אפשר להחלים.
לא מתיימרת להגיד שהחלמה היא שנעלם כלא היה, אלא שההפרעה קיימת ברקע ושגרת החיים לא מאפשרת לזה לבוא לידי ביטוי. ברור לי שבהחלמה, יש תקופות יותר קלות ונינוחות ותקופות שיותר צריך להיעזר ולהמתקד מחדש, ולכן בדיוק זו החלמה ולא ריפוי.
(בהערת סוגריים- ברור לי שיש אפשרות שמשפחה תהווה סביבה תומכת ומעודדת החלמה, אך לא בזה לענ"ד תלויה האפשרות לחלמה.)
ואפילו שאני רק שבוע יחיד ולכאורה לא משמעותי ללא אף בולמוס (!), אני לגמרי מאמינה ומקווה שיש סיכוי לחיים טובים יותר..חיים שמהווים החלמה אך לא ריפוי מלא.
אחת שרוצה להחלים!!ובזכות עצמה, ולא איזה הורים.
mona
לכל המגיבות
אני אשמח לשמוע על תוצאות עוד חמש שנים מהיום
mona
ו....
סליחה על הפסימיות
dreams
מבחינתי זה לא החלמה- העבר שיצר את ההפרעה לא ייעלם, המחשבות תמיד יהיו שם, הפיתוי תמיד יהיה שם, הפרפקציוניזם תמיד יהיה שם, גם השנאה והאכזבה כנראה לא יעלמו.
וזה רק מגביר את התסכול.
לפעמים אני חושבת שאם זה מה שמצפה לי אז למה בכלל להתאמץ? עדיף להישאר ככה, רזה יותר. ככה אני עוד איכשהו מצליחה לסבול את הגוף שלי לפעמים.