ציטוט: ד"ר דינה ראלט "התנועעות" חוקרים מהיידלברג הראו איך חוסר התנועעות קשור בהשמנה גם כשהתזונה בריאה. הגן Bsx אחראי לסיגנל מוחי המפעיל התנועעות והם הראו כי עכברים חסרי הגן Bsx היו פי 10 פחות פעילים פיסית ובעלי פי 2 יותר שומן מעמיתיהם העכברים בעלי הגן. העכברים חסרי הגן, הפסיקו להתרוצץ בכלובים, רבצו יותר והזכירו התנהלות "couch potato". אכן ההתנועעות קשורה בתחושת האנרגיה המפעילה את הרצון לאכול. דהיינו עוד זוית למה שכולנו מרגישים שכדי לאכול פחות צריך לזוז יותר.Endocrinology. 2008, 149(6), 3009-3015מי כמונו יודע ששמנים אכן אינם מרבים בתנועות שאינן הכרחיות...השמנים למשל יושבים בממוצע כ- 2.5 שעות ליום יותר מעמיתיהם הלא-שמנים. על עצמי אני יכולה להעיד שאני בטח יושבת בממוצע מעל 5 שעות ביום יותר מדי... מעניין שהחלבון שנוצר מהגן Bsx נמצא בהיפותלמוס, איזור המח האחראי על תחושת התיאבון. דהיינו קשר בין התנועה ובין השובע... לאלה מבינכם המרגישים שזה לא כך כך יכול להיות חשוב לזוז...זה בטח נובע ממסת שרירים מספקת...קרוב לוודאי שזה נכון יותר אצל גברים מנשים, שלהם באופן טבעי ועוד לפני שהתחילו לזוז יש אחוז שריר יותר גבוה. רמז לבעייתיות בתחום יכול להיות למשל בנטייה למחלת הסוכרת המעידה על הפרת הבריאות הבסיסית... במקרה כזה התנועה כל כך חשובה שאפילו תוספת של שעה תנועה בשבוע יש לה השפעה ניכרת על הבריאות. ועוד, תוכלו לקרוא את מאמרו של Mercola על הקשר בין עמידות לאינסולין ובין פעילות גופנית. הוספתי מיני STEPPER לרגלי שולחן המחשב שלי.... אשתדל להזיז את הרגליים במשך שעות הישיבה האינסופיות. מבחינת התנהלות הגוף הכוללת זה לא משנה איזה שרירים מפעילים... למשל, התעמלות ידיים יכולה להקל על כאבי רגליים, או התעמלות כושר לב כמו הליכה משפרת את סחוס הברך... איני מבין הרבה בגנטיקה, מה שלא מפריע לי להיות בעל מספר דעות מוצקות לגבי הנושא, וביניהן - בניגוד לתפיסה המקובלת כאילו גנטיקה היא דבר דטרמיניסטי (הרבה בגלל בעיות יסודיות בפרדיגמות מחקר נוכחיות!), לעניות דעתי גנטיקה אינו אלא מצע האפשרויות, אך הבחירה באפשרות אחת על-פני אחרת היא במידה רבה ביידינו (ואולי הבנתי את זה בעקבות חוויית המות האחרונה שלי).  לא זאת בלבד, אלא, לעניות דעתי, גנים לומדים... אחד הדברים הנלמדים, והקשים לשינוי, הן "תבניות תנועה". כשאנו נעים (או לא נעים) אנו נוטים לעשות זאת בתבניות קבועות (repetitive) ואלה עלולות לגרור בעקבותן פציעות (repetitive stress syndrom). מדהים כמה שינוי - ואפילו מזערי - יכול לשנות מבנים עמוקים, כולל אלה שנחשבים בלתי-הפיכים, כדוגמת נזק מוחי (שעברתי בעקבות ארוע מוחי, לפני כשנתיים). לפני כשבוע, חבר הביא לי כשי כדורי אימון סיניים, ואני מתרגל בקביעות.  מכייוון שרק צד שמאל שלי פעיל (או פעיל יותר?) אני משחק איתם רק ביד שמאל... בינתיים, הייתי עד (או ער?) לשינויים הבאים: רגל ימין התחזקה מעט, והצלחתי ליישרף ולכופף אותה (מעט). פעולת המעיים (שהייתה פגועה בצורה רצינית) השתפרה מאוד לפני מספר ימים הצלחתי לעמוד - בעזרת מטפל, כמובן -כמעט לבד, ויותר מכך - לשמור, לשניות ספורות כל פעם, על שיווי משקל בעמידה על רגל אחת (רגל ימין אינה פונקציונלית עדיין לצורך עמידה). אשמח לשמוע תגובות או התנסויות...! רונן.