אי אפשר להישאר אדיש מול עוצמת המילים שלך
נשאבתי אל תוך הפוסטים שלך ומצאתי באחד מהם את מה שקיוויתי לו
מצוטטת אותך:
"איתמר ילד בוגר מגיל ומבין שכדי להצליח בחיים עליו לנהל את המחלה ולא ההיפך"

גם לך ולבני משפחתך רפואה שלמה והנאה מרובה

פוסט מרגש, מטלטל וכתוב היטב.
נהניתי לקרוא, הצטמררתי לחשוש לגורל בניי שלי.
מאחלת לכם שבוע טוב ובריאות
ולך אישית - שלא תפסיק לכתוב.

אין דבר יותר מבאס וקשה מלראות את הילד שלך סובל וחולה. אז ברור שאתה כועס וזה מובן אבל אין לך מה לחפש אשמים אלא רק איך לעשות לו חיים יותר קלים וטובים והלוואי וזה ייעלם מעצמו כמו שזה בא.
בן כמה הילד אגב?

תודה למגיבים, התגובות בהחלט מעודדות.מתנצל מראש על אורך תגובתי .. אבל הייתי חייב : 
הילד בן 11 וטיפה . קשה לי להמנע מלחפש "אשמים".אסביר: אנו רואים עלייה מהותית בתחלואת חולי סכרת 1 (נעורים) ,הסכרת החלה פוגעת במדינות בהן לא היתה מוכרת, עצם העלייה עצמה מעידה כי משהו (כנראה )אינו תקין באורחות חיינו . אינני יודע במי לתלות את האשם. ברי כי המחשבה הראשונה שעולה בדעתי הינה תזונה לקוייה. היום רובנו חוטאים בתזונה לקוייה,ההיצע אדיר (כמות המוצרים שניתן לאכול )  , קל ונוח לגשת לסופר לקנות אוכל מוכן,אוכל שמוצף בכל מיני רכיבים השומרים על טריות האוכל, כל מיני צבעי מאכל, היום מהנדסי מזון מכינים לנו אוכל, פעם סבתא היתה מכינה אוכל. קצב החיים המהיר והתובעני שלנו מוקרן לילדנו.
כמי שבא בגישת עולם רציונלית ופילוסופית,אני רגיל לשאול שאלות. אני יודע שאין לכל שאלה תשובה, אני גם יודע  שלשאלה יכולה להיות יותר מתשובה אחת נכונה. לכן אני בא ושואל שאלה פשוטה שטובי המדענים מתקשים לתת לי עליה תשובה : מה הגורם המשותף לכל אותם ילדים שחלו בסכרת נעורים.לצערי, עד כה לא קיבלתי תשובה ברורה.יתכן שלמדע אין עדיין את הכלים לבחון את הסוגייה לעומקה. סבורני כי ימצא פתרון לבעייה ,ואני מקווה שהפתרון יהא בזמן הקרוב ,קרי בטווח של שנים ספורות. עם כל הכבוד לכל סוגי האינסולי החדשים ,המשאבות וכו' (ואינני מזלזל ) אני מבקש טיפול בבעייה (מערכת החיסון המשתוללת ) ולא טיפול בסמפטום .  הכעס כי רב- אינו מתועל. כי אין לו למי להיות מתועל. אם לדוגמא הייתי יודע ששימורי מזון מסויים גורמים לתחלואה ,הייתי מנתב את הכעס לכיוון יצרני השימורים והייתי "קורע להם ת'צורה " .היום אין בידי כל תשובה. אני יודע שעד לפני כשנה היה לי ילד "בריא לכאורה" ,ופתאום התהפכו היוצרות. הילד סובל מבעייה מסויימת המציבה לו מגבלות מסויימות . מגבלות ברמת התזונה ,מגבלות בדיקה בהן הוא חייב לבדוק ולדקור עצמו לפחות 6 פעמים ביום. והמגבלה הארורה  מכל (מבחינתי) היא הזרקת אינסולין 4 פעמים ביום . שכן בלעדיו אין לו שום סיכוי לשרוד. נכון, הוא יכול לתפקד ככל הילדים (כמעט) אבל לא ממש. קשה לי לומר שמלבב לראות את הבן שלי רועד כולו ולא מקור אלא מהיפו חריף, היפו בעטיו לא הצליח לקום אפילו מהמיטה. קשה לראותו עת רמות הסוכר הגיעו למצב בו המכשיר סימן לנו HI ,כי אם רמות הסוכר היו נשארות כך אולי לא הייתי מספיק לומר לו (לבן ) ביי. נכן, זה לא קורה כל יום,גם לא כל שבוע,אך מספיק שזה קורה פעם אחת או פעמיים, וגם אני שיכול להעיד על עצמי שהנני בעל אופי חזק מאוד מתרסק לרסיסים ובוכה כמו ילד. בוכה על כך אין לי כל אפשרות לעזור לו.  אפשרות אמיתית לתת לו לחיות את חייו בלי זריקות בלי בדיקות בלי שום מגבלות. אני יודע , ואני רואה סכרתיים מצליחים דוגמת ראם סמואל שמבחינתי משכמו ומעלה. אך למרות הכל , למרות הידיעה שהוא (בני ) ככל האחרים (לראייה ראם סמואל ) ,אני כועס. 
מקווה שהבהרתי את דעתי, יודע, המצב אינו פשוט ,הרגש שולט בי, לא שזה רע, למרות ש"הגברים בוכים בלילה", הם עדיין בוכים. יש משהו מחזק בעצב ,בבכי, משהו משחרר ....
מקווה לפתרון שיביא הקלה לכולם. 
  

כואב לקרוא מה שכתבת ואין לי ספק כי גם אם אינך מתכוון לכך אתה מעביר את התחושה לבינך וחבל.

אני חיה כבר 36 שנה עם סוכרת נעורים (מגיל 14) ואני מסתדרת מצון.
לא, אני לא אוהבת אותה. הייתי מעדיפה בלי.
אבל אני לא שונאת אותה ולמדתי להשלים עם המצב.
זה מה שיש ואי אפשר לשנות את זה.

אם תלמדו לעבוד נכון, ספירת פחמימות, תיקון וכדומה אין סיבה לא לתת לבינך פרי או לחם כשהוא רוצה.

לדעתי, אופטימיות היא לא בתקווה למציאת מרפה אלא בהבנה שעם סוכרת אפשר לעשות הכל וצריך ללמוד איך.

אשמח לשוחח עימך בטלפון: 054-4608679

חיבוקים ונישוקים
איריס

הי
התחלתי לבכות תוך כדי הקריאה ואני רוצה לנסות לעודד אותך 
קודם כל אם אתה אוהב לחשוב בצורה הגיונית בוא נחשוב ביחד מה זה עוזר להתמקד באשמים ובגורם למחלה ולכעוס? בפועל לא עוזר לאף אחד. מה כן עוזר? עוזר לפתוח את הראש ולהסתכל ימינה ושמאלה ולחפש פתרונות איך אפשר לגרום לילד להיות עם סוכר מאוזן ובו זמנית לחיות חיים נורמאליים.
אני יכולהלהגיד לך שאני בחורה בת 27 מאוד מאוזנת בדרך כלל והסוכרת נעורים והזריקות והבדיקות כולם ביחד כמעט ולא מפריעים לי בחיים. למה אני אומרת כמעט כי יש ימים שקצת קשה. אבל גם לך כבן אדם בריא יש ימים שקצת קשה וכוא בהראש או שאתה עייף או בלי מצב רוח וכו' , נכון?
לסיכום, הייתי מצעיה לנתב את האנרגייה של הכעס למקום טוב יותר. כעס מביא איתו עוד כעס וגם הורס את הבריאות - שלך! לפחות אתה תהיה בריא ותשמור על עצמך.