ראשית מעניין להבין את המחזוריות ומתי גל כזה עולה ולמה דווקא עכשיו??
שנית - את התחושה הזאת את צריכה לבדוק בכל פעם מחדש מול המטפלת שלך.
לבסוף אני תוהה האם זה קורה לך רק איתה או שהתחושה מוכרת לך מול אנשים שמהם את זקוקה למשהו, למשל הורים או דמויות סמכות או טיפול אחרות?

הי מיכל,
בעבר שוחחתי על כך עם המטפלת שלי, פעמיים לדעתי, והשורה התחתונה היתה תמיד שזה כנראה התיסכולים שלי ואני.
תמיד איזשהו כעס נוראי שמודחק ופורץ וכשאני נבהלת שאין לו לגיטימציה ושבעצם אסור לי להתבטא כלפי חוץ, זוהי סוג של בריחה?!
היות וכעת היא הדמות המרכזית הכמעט יחידה המשמעותית בחיי, זאת שכל תגובה הכי קטנה שלה מעוררת בי כל כך הרבה שאלות, תהיות ומחשבות. זאת שכל הצצה שלה בשעון או מבט חולמני מתפרשים לי כאילו אמרה מיצית ויאללה תאספי את עצמך, תתקדמי ותפסיקי ליבב...
וכן, אחרי כל כך הרבה זמן שלא הצלחתי לאסוף את עצמי ובנוסף לאנורקסיה מתוחזקת ולאחרונה ירידה מתמדת במשקל. כן. נכשלתי. כן, לא עמדתי בקצב ובציפייה, והם המשיכו הלאה ואני הפכתי מציקה, מעיקה, שרך עודף.