גישה אימונית להתנהלות ילדים סוכרתיים ומשפחותיהם

קובי חיון -אימון אישי והנחיית סדנאות לסוכרתיים ובני משפחותיהם

לצערנו, חלה בשנים האחרונות עלייה משמעותית בהתפרצות מחלת סוכרת הנעורים (סוג 1) בקרב ילדים בישראל כמו גם בעולם כולו. כמו לבתים רבים אחרים, פרצה הסוכרת לביתנו בסערה לפני כשלוש שנים ושינתה כאחת את אורח החיים.

נאלצנו לעמוד בפני שינוי כפוי בתא המשפחתי, לא בחרנו בו והיינו שמחים לו לא היינו צריכים לעמוד במבחן. בחרנו שלא לעסוק בעבר ובמחשבות על "מה אם ?" , "מה לא עשינו בסדר ? " אלא לעסוק ב"כאן" ו"עכשיו". התמקדנו בטיפול בהילה.

קצת לאחר מכן נחשפתי לתהליך האימון האישי (קואצ'ינג) : גישת האימון מבוססת על ההכרה שעל מנת ליצור תוצאות משמעותיות שישמרו לאורך זמן, יש ללוות ולאמן את המשתתף לפעול מעבר להרגלים הקיימים הבולמים את תוצאותיו, דרך עימות, הוקרה והטמעת כלים. מצאתי דמיון רב בין התהליכים אותם חוויתי בחדר האימון לתהליך אותו עברנו עם הילה.

ראשית, מהי נקודת המוצא ממנה נצא לתהליך האימון ?
נוכל להתייחס לסוכרת כאירוע "שנפל עלינו מהשמיים" ואין לנו כול יכולת להשפיע עליו. נקודת מוצא שכזו תביא רבים מבני האדם למצב תודעתי שעיקרו "אני קורבן של הסוכרת ואיני יכול לשנות את מצבי". סביר להניח שאדם במצב תודעתי שכזה לא יעשה פעולות אקטיביות לשיפור איכות חייו. נגלה מהר מאד אדם הבוכה על מר גורלו, דואג מהעתיד, "חולה" וכדומה.
התייחסות שונה לסוכרת תצא מנקודת המוצא הבאה: "נכון שלא יכולתי להשפיע על העובדה שהסוכרת התפרצה, אבל אני בוחר לפעול לשיפור איכות חיי. מגיע לי לחיות חיים מלאים למרות העובדה שאני סוכרתי". ומהגישה האקטיבית – יציאה לעשייה ולפעולות למען חיים איכותיים. סוכרתי הפועל בגישה שכזו ילמד את מהי סוכרת, מה הטיפול האפקטיבי עבורו, יקבל על עצמו מחויבות אישית לבריאותו. עשייה שכזו תביא לשיפור באיכות חייו והרגשת שלמות למרות ה"מגבלות" שלכאורה מטילה עליו הסוכרת.


"הכול מתחיל ונגמר בראש" – הגישה היא הקובעת.
כשאני אומר "אני חולה" – אני מרגיש חלש, חסר יכולת, חסר ישע, זקוק לחסדים וסיוע מאחרים.
על מנת לייצר מציאות אחרת לסוכרתי – מציאות של מסוגלות, ביטחון עצמי ופעילות נדרשת גישה שונה: על הסוכרתי לבחור בגישה של - "אני לא חולה" משמע – אני לא מוגבל !
מתחיל בראש ובראשונה בהתנהלות בבית – הסוכרתי הוא כל השאר, שווה בזכויות ובעיקר שווה בחובות ללא הנחות. וממשיך בסביבה החיצונית – בבית הספר, אחרי הצהריים בשכונה, בחוגים ובגילאים מאוחרים יותר – בצבא, בעבודה וכו'.
עושים הכול ללא הנחות – כי גם עם סוכרת - אפשר לחיות כמו כולם.

אפרט מספר עקרונות מעולם האימון אותם מצאתי כרלוונטיים גם לעולם הסוכרת:
1. המפתח לידע – לשאול שאלות- כמה מאיתנו קראו עד הסוף את המדריך להפעלה של המשאבה ?
גילינו כי אנו לא יודעים. עולם הסוכרת מורכב הרבה יותר ובנוי מקליפות רבות ומגוונות. התחלנו לשאול שאלות: את הצוות הרפואי, משפחות ותיקות, בפורומים באינטרנט ועוד. כול פיסת ידע שצברנו חיזקה את הביטחון העצמי. למדנו לברור ולהבחין מיהם המקורות המוסמכים עליהם כדאי להסתמך. לא הסתפקנו בתשובות חלקיות ואל מול תשובה שכזו הצבנו שאלות נוספות. לא התביישנו לשאול – כי "אין הביישן למד". תנאי ראשון להצלחה בהתמודדות עם סוכרת – שאל, למד ורד לפרטי פרטים. מקורות המידע רבים ומגוונים אך תמיד חשוב לאמתם עם הצוות הרפואי המטפל בך.

2. "עמידה במילה" – כמה פעמים התחייבנו לעצמנו אבל כשהגענו לעשייה ויתרנו ו"עיגלנו פינות" ?
עקרון ה"עמידה במילה" יוצר זהות בין מה שאנו מתחייבים לעצמנו לעשות (אומרים ומתכוונים) ובין מה שאנו עושים בפועל ("עומדים במילה"). לדוגמה: כמה פעמים אמרתי כי אבצע הליכה שלוש פעמים בשבוע, כמה פעמים באמת עמדתי במילה שלי ואכן הלכתי שלוש פעמים בשבוע ? כמה פעמים אמרתי שאלך שלוש פעמים בשבוע ובעודי אומר זאת ידעתי שלא אעמוד במילה שלי ? כמה פעמים לא אמרתי שאלך כי לא רציתי להתחייב . . .
עמידה במילה היא המחויבות שלי (הסוכרתי) לשיפור איכות חיי. אני מצהיר כי "אני רוצה לחיות חיים איכותיים ולכן אקיים אורח חיים בריא", מתכוון כי אבצע זאת, ולבסוף עומד במילה שלי – מקפיד על תפריט מאוזן ובריא, מבצע פעילות גופנית סדירה, מקפיד על קטנה כגדולה.
זהו ליבו של תהליך האימון - יציאה לעשייה מתוך התובנה כי השלמות שבין מה שאני אומר לבין מה שאני עושה היא הבסיס להצלחתי להגיע לתוצאות, לשפר את האיזון של הסוכרת ולקדם את איכות חיי.

3. "התמקדות בעשייה ובתיקון" – כמה פעמים התאכזבנו לגלות כי בדיקות הסוכר אינן טובות ?
על פי עקרון זה מה שחשוב הוא שאנו נמצאים בעשייה מתמדת בתחום הסוכרת. אין רגע דל, אין הפסקה. מהי עשייה מתמדת ? – לומדים, שואלים שאלות, מבצעים בדיקות סוכר בתדירות גבוהה, בוחנים ללא הרף האם אנו פועלים כשורה ובמידת הצורך פונים לסיוע של הגורמים הרפואיים הרלוונטיים.
הצבנו בפנינו מטרות ויעדים – מרביתם מוכרים – והמוגלובין מסוכרר, רמות סוכר בבוקר, כולסטרול וכו'.
תוצאות הבדיקות ? הן לא המהות – הן המגדלור. מגדלור זה מכוון אותנו לדעת האם הפעולות אותן ביצענו במשך התקופה הרלוונטית נכונות. האם נידרש לשנות משהו בטיפול הרפואי ? מה נידרש לתקן ?
כך יצרנו מעגל סגור ובבסיסו: עשייה – מגדלור (בדיקות) – תיקון – עשייה וחוזר חלילה. מה שיוצר תהליך רציף של השתפרות בתוצאות ורמה גבוהה יותר באיזון הסוכר.

תות תקשורת ותוצאות נוסדה בשנת 2001 על ידי אלון גל כשבסיסה הרעיוני – ערכי יצירת חברה ישראלית שופעת ומצליחה. נכון להיום פעילים בחברה כ – 250 מאמנים המקיימים פעילות ענפה ברמה כלל ארצית, הכוללת את המרחבים העסקיים במשק הישראלי, מרחבים חברתיים, אלפי משפחות ואלפי אנשים פרטיים בעשרות פרויקטים ארגוניים, קהילתיים ורווחתיים.

כל אדם בכל מסגרת שואף לשפר את הישגיו ולצמצם את הפער בין המצב הנתון למצב האפשרי עבורו. הבנה ושימוש ביסודות האימון ( Coaching) מאפשרים, השגת מטרות אלו.
גישת האימון מבוססת על ההכרה שעל מנת ליצור תוצאות משמעותיות שישמרו לאורך זמן, יש ללוות ולאמן את המשתתף לפעול מעבר להרגלים הקיימים הבולמים את תוצאותיו, דרך עימות, הוקרה והטמעת כלים