סבטה יקרה
פוסט מרתק וחשוב.
הקשר בין מצב נפשי לפיסי הוא קשר לא נפרד. הבעיה, לדעתי, היא ההכרה של האדם לא רק בקשר הזה אלא גם בעצם המצאו במצב של סטרס/כעס וכו.
אל תפסיקי לכתוב!

הי אפרת
תודה רבה על התגובה החמה 
בהחלט יש אנשים שאפילו לא מודעים לכך שהם בסטרס
וכנראה זה נובע מהרגל לחיות בצורה הזו
בשורה התחתונה אנחנו לרוב מעתיקים את ההתנהגות של האנשים הנמצאים בסביבה שלנו
ונכון להיום לצערי הרבה אנשים מנוהלים ע"י רגשות שליליים
כשגיליתי שאפשר באופן מודע להחליף את הרגשות שלנו ואת המחשבות שלנו
והתחלתי להתנסות בזה, כל העולם שלי התהפך
ובטח שאני אכתוב עוד, זה כיף לשתף (:

יש קשר, ניתן למצוא קשר גם בין עץ ל...

יש דברים שאין לנו שליטה עליהם, וכל מי שטען שאין זה כך, איננו יודע על מה הוא שח.

האם יש לך שליטה על מעללי משפחת עופר ?

את בודקת תכולה, ומסתבר שאין זה נכון, סדרו אותך, את מתלוננת במשרד החקלאות/בריאות, מבזבזת זמן וכסף ומקבלת תגובה אחרי 3 שנים.

הולכת להוציא תרופות, אחרי שעה בתור מסתבר שחלק חסר, אחרי שעה מסתבר שהניחו במקום הלא נכון.

את צודקת, להשלים עם הכל, מה הבעיה.

בגלל זה המדינה נראית כפי שהיא נראית

מה עדיף מאשר להיוץ אדיש, רגוע, רואים עול/תאונה/שוד    - פשוט להסתלק ולהשאר רגוע.

עוד דוגמאות ?

אנשים מחטטים בזבל  - להשאר רגוע

אנשים ישנים על ספסל בחורף     - להשאר רגוע

מכונית שאינה עוצרת ברמזור ירוק     - להשאר רגוע

גן צבורי גדול    ואין שרותים ואנשים עושים את הצרכים בין העצים   --    להשאר רגוע

אני יודעת למה התכונת, אבל מי שמתעלם ממה שקורה מסביב ונשאר רגוע, קשה לי להבין אותו, קשה מאוד.

הי
אני גם שותה משקה בריאות בשם זרי בחודש האחרון
זה משקה מאוד טעים ממרכיבים טבעיים בלבד
שפותח בחסות של ד"ר דיפאק צ'ופרה (אחד הרופאים המפורסמים בעולם)
וזה באמת עוזר לי
לא חשבתי אפילו שדברים כאלו יכולים כל כך להשפיע
נהייתי הרבה יותר אנרגטית, השתפר לי עור הפנים,
ובעלי גם שותה אותו כבר תקופה והזיכרון שלו השתפר ואפילו בזמן האחרון
הוא לא יכול לאכול חטיפים כי זה נהיה לא טעים
ומסתבר שזרי מעורר את הלשון כי יש בו את כל הטעמים הטבעיים הקיימים בטבע.
אם בא לכם להציץ ולקרוא על מה מדובר

סבטה,
מכיון שלא ניתן לקרוא בשם "תרופה" למשהו שמורכב מחומרים מן הטבע בעולמנו המודרני...
אנו נאלצים להשתמש במילה "תוסף" .
רק נזכור שכל האלמנטים למציאת מזור נמצאים מסביבנו ב99% מן המקרים.
לכן אני מחזק ידיו של צ'ופרה שימשיך להוציא מוצרים שתורמים לנו !
המוצר שאני מדבר עליו משפר לאין שיעור את איכות החיים/הגוף/נפש של
חולי סוכרת TYPE2 בפרט ואנשים "רגילים" בכלל .
שבת שלום והמון הצלחה !!


זה הלינק
http://www.zrii.co.il/?ie=%22yair%22



כל מה שאפשרי כבר נעשה, כל מה שבלתי אפשרי, יעשה

מזמינה אותך להצטרף לדף החדש שלי בפייסבוק המיועד לאנשים עם סוכרת, טרום סוכרת ומשפחותיהם. כאן זה המקום ליצור לנו סביבה חברית ותומכת ולשתף אחד את השני בהצלחות, כישלונות ומה שביניהם.
שם הדף הוא:
החיים החדשים שלי - מדברים על החיים עם סוכרת וכל מה שמסביב

מה דעתך ?

אולי תפרסמי גם בדף בפייסבוק ?

www.haaretz.co.il/hasite/spages/1229644.html


בכל פעם שאלינה חוזרת מטיפולי הסרטן, היא צריכה לטפס ארבע קומות, נתמכת על ידי סבה בן ה-83, חולה פרקינסון. משרד השיכון מסרב לספק למשפחה הקטנה דירה חלופית
תגיות: חיים בשוליים
בדירה קטנה בקומה רביעית, בשכונת גילה בירושלים, חיים שלושה אנשים מיואשים: אלינה, בת 31, חולה בסרטן, ולצדה סבה וסבתה, בני הזוג סברדלוב, הוא בן 84 היא בת 82. הם יושבים שם ביחד ובעיקר מחכים, מאמינים שאולי בכל זאת, למרות הכל, משהו יקרה. משהו או מישהו, יעזרו לסלק את העננה הכבדה הזאת הרובצת על חייהם. יש כל כך הרבה גופים שיכולים לחולל את השינוי, אבל משום מה הם נשארים כמעט לבד.

אלינה קולודניה עלתה לישראל ב-1993 בגיל 13. כשהיתה בת שבעה חודשים נהרגה אמה, רופאה במקצועה, בתאונת דרכים. אביה מעולם לא היה חלק מחייה. הסבים, אולגה וסרול סברדלוב, הם שגידלו אותה ועלו אתה לישראל מלטביה. סבה מונה לאפוטרופוס הרשמי שלה וכך נכתב בתעודת העולה שלו.

במשך שנים ארוכות התגוררו במרכז הקליטה בירושלים, עד שלפני עשר שנים קיבלו זכאות לדירה בדיור הציבורי והחלו לשכור את הדירה בשכונת גילה מחברת עמידר. אלינה חיה אתם.

ב-2005 חלתה אלינה בסרטן. ארבע שנים של ניתוחים וטיפולים השביתו אותה מעבודה ולמעשה כמעט מכל פעולה. ניתוח כריתת שד, ניתוחים להוצאת גרורות, ועוד. כשהחלה להתאושש, התברר שהסרטן חזר עם גרורות בריאות ובכבד. עתה היא מושבתת שוב ומצבה לא טוב.

במשך כל השנים הללו היתה דאגתם של סבה וסבתה נתונה לפרנסתה. הם כל עולמה, זוג קשישים שהפרוטה אינה מצויה בכיסם ולא צברו חסכונות שיסייעו לה אחרי מותם. במשך תקופה ארוכה הם ניסו לרשום אותה כבת ממשיכה בדירת הדיור הציבורי שבה הם גרים, אך משרד השיכון משום מה לא אישר זאת. הסב ביקש לנסות לרכוש את הדירה הקטנה בהתאם לחוק הדיור הציבורי, אך לא קיבל זכאות בטענה שאין להם ילדים קטנים, וממילא אין לו כסף לכך.

במקביל, עסקו בשאלה מי יסעד את אלינה כאשר כוחם לא יעמוד להם יותר. המתנדבות המסורות של ארגון "אחת מ-9" בפרויקט "לצידך" (נשים שהחלימו מסרטן ומלוות חולות בהליך ההחלמה) הצליחו להרגיע אותם מעט לפחות בעניין הזה.

אלא שעתה נותרה הבעיה המרכזית: בבניין אין מעלית. בכל פעם שאלינה יוצאת לכימותרפיה, להקרנות או לניתוחים היא נאלצת לעבור מדרגה אחר מדרגה של מדורי גיהנום, ומי שתומך בה הוא אדם בן 83 חולה פרקינסון, שבעצמו מתקשה ללכת.

וכך, בדירת שני חדרים בקומה הרביעית, יושבים עכשיו סבא, סבתא ונכדה חולה. כל מבוקשם הוא לעבור לדירה בקומה נמוכה יותר בירושלים - שכן אלינה מטופלת בהדסה. אלא שמבחינת משרד השיכון, הזכאות לדיור ציבורי היא של הסבים בלבד. אמנם, על פי החוק אם בנם של הדיירים החוזיים גר בדירה יותר מארבע שנים ברציפות הוא זכאי להמשך מגורים, ובמסגרת זכאות זאת נכללת גם האפשרות להחליף דירה - אלא שאלינה לא מוכרת כ"בת ממשיכה". זאת, למרות דיווחי נציג עמידר, המגיע לדירה בכל שנה.

לא ברור למה, אבל בקשתם של אלינה, סבה וסבתה לכלול אותה בתעודת הזכאות שלהם נדחתה בוועדה עליונה של משרד השיכון. אמנם שמורה להם הזכות לערער בפני ועדה ציבורית, אלא שאין להם את היכולת לנהל את המלחמה הסיזיפית הזאת בזמן שאלינה נלחמת על חייה.

לפני כחודשיים, בעקבות פנייה של מתנדבות "לצידך" לסוכנות היהודית וכמ עט לכל גורם עלי אדמות, הועלתה האפשרות להחליף את הדירה לדירה בבניין עם מעלית. "ההצעה בעינה עומדת", ענו להם לאחרונה, "אבל אין במלאי דירות".

עוד ועוד מכתבים נשלחים, עוד ועוד תחינות לשר השיכון, למנכ"ל, לכל ארגון אפשרי - וכלום. מחברת עמידר נמסר, כי אכן בקשות המשפחה נדחו בוועדות השונות עוד ב-2008. הם לא פירטו מדוע, ואיך בכל זאת אפשר לעזור.

לאחרונה, בנוסף לכל הצרות, חלתה אלינה גם בדלקת ריאות. בימים אלה היא מחוברת לחמצן וביום שישי האחרון עברה בדיקת סי-טי נוספת. כרגע תמונת המצב עדיין לא ברורה, אבל היא לא שחורה לגמרי. הרופאים לא מוותרים על אלינה ואין ספק שאם התנאים הסביבתיים יהיו טובים יותר, יגברו סיכוייה להחלים. מי ייתן ויקום האדם, שיושיט את היד למשפחה העצובה הזאת וייתן לה סיכוי.

מעקב אחרי ניצולי השואה | מתנדבי מד"א מחוללים פלאים בסיוע לניצולים

הניסיון להיטיב עם ניצולי השואה הנזקקים מגיע הפעם ממקום לא צפוי - מגן דוד אדום. מתברר שאותם אנשים שאמונים על הצלת חיי אדם ונכונים לקריאה בכל עת, לא מוותרים גם על הזכות להתנדב. הפרויקט השנתי ההתנדבותי של מד"א, כך הוחלט בשנה שעברה, הוא "פעילות למען ניצולי שואה". במסגרתו הם פוקדים בתים של ניצולי שואה ומחוללים פלאים.

מד"א פועלת כחלק מהאגודה הלאומית של הצלב האדום בישראל מ-2006 ונוהגת על פי עקרונות הומניטריים דומים. בפעילות למען ניצולי השואה קיבלו אנשי מד"א רשימות ממשרד הרווחה והגיעו לבתי הקשישים כדי למפות את צורכיהם. הרשימה ממשיכה לגדול בכל פעם שאנשי מד"א מגיעים לביתו של קשיש במצב קשה.

בפסח האחרון יצאו מתנדבי ועובדי מד"א אל הבתים, ניקו, תיקנו, סיידו, הביאו חבילות מזון - והיו שם כדי להקשיב. הפעילות הזאת נמשכת לאורך כל השנה בכל הארץ, וניצולים שמבקשים להיות חלק מהפרויקט יכולים לפנות ל-6301461/2-03 בכל יום בין 8:00 ל-16:00