השבוע (16.5.2011) התקיים דיון בעתירה שהגשתי, בשם חולים, נגד משרד הבריאות. הדיון, שנערך בפני הרכב של שלושה שופטים.

כותבים השופטים בהחלטה:
"נציגת המדינה, בהודעתה הכתובה ובטיעוניה היום בפנינו הצהירה כי בוצעו בהליך מספר שיפורים מנהליים, תוספת כוח אדם מקצועי ומנהלי למשרד הממונה, הקמת אתר אינטרנט ומחשוב הליך הבקשות. מנכ"ל משרד הבריאות בוחן מסלול השגה וערעור על החלטות הממונה.
רשמנו לפנינו את הצהרת המדינה כי תהליך השיפור והייעול ימשך.
בנסיבות אלה, נראה לנו כי העתירה מיצתה עצמה, בשלב זה.
בהתחשב בתרומתם של העותרים לקידום התהליכים האמורים, ישאו המשיבים יחד בהוצאות העותרים בסכום כולל של 8,000 ש"ח."

עד כאן הציטוט. 
ומכאן - פרשנות:
 
- נתחיל בזה שבית המשפט הורה למשרד הבריאות לשלם לנו, העותרים, הוצאות בסך 8000 שקלים. ראיתם פעם שפוסקים הוצאות משפט לזכות זה ש...הפסיד?
- כמו כן, בית המשפט הכיר בתרומתם של העותרים לקידום התהליכים האמורים - האם ללא תרומת העותרים עדיין היה משרד הבריאות מתחייב לקידום התהליכים?
- ואם בעוד שלושה חודשים תהליך השיפור והייעול לא יוכיח את עצמו הרי שהנסיבות יהיו אחרות. שימו לב גם לצמד המילים "בשלב זה".

יש לי יסוד סביר להניח שאם, חלילה, בעוד שלושה חודשים יתברר שמשרד הבריאות לא קיים את התחייבותו, ההתערבות של בית המשפט העליון עשויה להיות לא פחות עמוקה מזו של בית המשפט העליון בקנדה, אשר דן לאחרונה (בחודש אפריל) בסוגיה דומה והעניק, אף הוא למדינה ארכה של 90 יום.
אלה שבקנדה, בית המשפט הודיע מראש מה יפסוק אם הליקויים לא יתוקנו: לגליזציה! 
בישראל, בית המשפט לא הודיע מראש מה יפסוק אם הליקויים לא יתוקנו. 

אבל אני, וזה הרי ידוע, אופטימי חסר תקנה...