העובדה שהדבר הפך לטרנד חברתי אינה עושה טוב לעניין מכיוון שהבחירה האישית של האדם הולכת ומצטמצמת כשהוא חוזר על דפוס שרבים אחרים עשו לפניו. יחד עם זאת אין לשכוח שבגיל כזה, במיוחד לאחר שנות שירות בצבא, אך טבעי יהיה שתמשיך ולפעול בצורה חברתית יותר. האם בני הנוער רוצים קצת לברוח מה"מציאות הישראלית?" האם ברצונם לשכוח את העובדה שהם בילו שנתיים עד שלוש מגילם הצעיר והתוסס במדים ירוקים תוך ציות לפקודות ואף התעסקות בעניינים שכבדים עליהם, הסובבים סביב חיים ומוות? האם הם יכולים לעכל את המהות של התקופה הזו? כנראה שלא. הנם עדיין צעירים מדיי מלהתבונן במציאות הבוגרת בראייה נוקבת שמגיעה מתוך השקפת עולם מגובשת וחופשית. יתכן שהם יכולים לעשות שירות צבאי בעיקר משום התופעה הזו, שכן ככל שאתה מתבגר כך אתה פחות תרצה לקחת חלק בפעילויות כגון אלה. הצעירים מגיבים בסופו של דבר על התקופה המאוד לא פשוטה הזו בכך שהם פורשים כנפיים ועפים. הם מרשים לעצמם לצאת, להיעלם לתקופה ארוכה ולתור אחר חופש חסר גבולות, גדול בזמן, גדול במרחב, גדול באפשרויות. עמוק בתוך עצמם הם מחפשים תשובות אך הם לא יודעים שהם מחפשים אותן. את התשובות האלה אמור אדם לחפש כל חייו. אחת התופעות הלא בריאות אצל האדם הוא שהוא מתרחק מהר מדיי מהשאלות ומהחיפושים, ומתמכר לשגרה שיש בה מידה רבה מדיי של ביקורת עצמית והיסוסים ומידה נמוכה של מסעות מכל סוג שהוא. אנחנו חיים באזור אלים למדיי. אנחנו (כך אני מקווה) שבעי מלחמות. עדיין אין שלום כאן וקיימת לא מעט עוינות, למרות הצהרות על כוונות לשיפור המצב. הצהרות מבורכות, בכל מקרה. האלימות והפחד ממכרים. הם מסממים אותנו והופכים אותנו לצרכני מידע שלילי. אנחנו היינו רוצים לברוח אבל אנחנו כבר לא כל-כך צעירים עם אין-סוף אפשרויות. במרבית המקרים לא נוכל לקחת תרמיל ולהיעלם למשך חצי שנה (לפחות). אנחנו היינו רוצים לשכוח קצת את הצרות שלנו אך אנו פעמים רבות עושים בדיוק להיפך, בעודנו משתפים פעולה, כך או אחרת, עם רוח של פסימיות, פחד והסכמה לקבלת מידע מטריד באופן קבוע. מתוך המצב הזה לא נותר לאדם אלא לעשות מסע אחד מהנה ומיוחד בחייו, המסע שיעשה (אולי) אחרי השירות הצבאי שלו. הדרך האמיתית של בני אדם לרפא את האזורים העוינים והאלימים בכדור הארץ אינה טמונה אך ורק במאמצים להשגת שלום. שלום הוא מין מצב שמגדיר היעדר מלחמה ותו לא. הדרך האמיתית טמונה לא מעט בתופעת ה"לברוח-לשכוח" שקיימת בעת נסיעה לטווח ארוך. התופעה הזו מכילה גם אמת מהותית שעל כל אדם להביא לנגד עיניו באופן תדיר – האמת היא שעל האדם לברוח ולשכוח ככל יכולתו מאימת המציאות השלילית שנכפית עליו כביכול. על האדם לחתור ליצירת מסעות כאלה או אחרים במהלך כל חייו, מסעות בהם יתפתח, ישתנה, יגדל, יצמח ויגלה את מה שמיוחד בו. המסעות האלה לא חייבים להיות בחוץ לארץ וגם לא בצורת טיול פיזי דווקא. אדרבא, פעמים רבות טיולים ארוכים מאד, בעודם מתנהלים בטוואי חברתי ומוכר מדיי, אינם מספקים את הצורך העמוק בחיפוש ובמסע. זהו רק עוד אירוע חברתי רק אקזוטי יותר ומגרה יותר. על מנת לרפא את מצב הלוחמה התדיר מדיי באזורינו עלינו ליצור מציאות בה יותר ויותר אנשים מסוגלים ורוצים לצאת למסעות לגילוי עצמי. זהו צורך בסיסי, זהו צורך מולד וזה משקף את המרכיב החשוב אותו הגדרתי במסגרת התורה הפסיכו קריאטיבית – "הגרעין היצירתי שבאדם".הגרעין היצירתי הינו מרכיב לא מודע שמהווה למעשה את היסוד הייחודי והעילאי באדם, את היסוד האלוהי, היצירתי, המופלא והחד פעמי. הגרעין היצירתי מייצר דחפים בדיוק כפי שנוצרים דחפים מיניים ותוקפניים, עליהם דיבר פרויד. הגרעין היצירתי הוא "אזור" שממנו נשלחים הדחפים האלה, אותם יכול האדם לזהות ולחוש בצורה של תשוקות לשינוי, לעשיית דברים, ליציאה לדרך חדשה, להצטרפות לחוג מסויים וכיוצא בזה. הגרעין היצירתי מבדיל את האדם מהחיה, שלה יש בעיקר יצרים ודחפים הקשורים להתרבות ולהגנה על טריטוריה ומזון. האדם נדחף מתוכו להתפתח ולצמוח וזה מסביר את התופעה הבלתי פוסקת של צמיחת האנושות בכל מיני כוונים. אנחנו לעולם לא נפסיק ולעולם לא נעצור. המצב הטבעי והבריא ביותר הוא להמשיך ולהתפתח. הגרעין היצירתי הזה נמצא בעימות מתמיד עם הביקורת העצמית שמנסה לבלום את ביטויו. בעשותה כן מתפקדת הביקורת העצמית כמו ה"סופר אגו" (המרכיב אותו תאר פרויד שמשגיח בכל עת שבשום פנים לא נבטא ולא נממש דחפים מיניים ותוקפניים. מין מצפון חסר פשרות ששומר על צעדי האדם סביב הדחפים החייתיים האלה) רק שבמקום לפקח ולבקר את האדם על דחפיו החייתיים, מדובר כאן בתפקיד רחב יותר, של בלימת היצרים הדוחפים את האדם להעז, ליצור, לשנות, ליזום ולחפש. על מנת לממש את תכנית הגרעין היצירתי על האדם לתת לעצמו הזדמנויות רבות לביטוי יצירתי חופשי ובו זמנית עליו לצמצם את הביקורת העצמית שלו, ככל יכולתו. יציאת הנערים הבוגרים שלנו, אחרי השירות הצבאי לטיולי חו"ל גדולים יכולה לשקף ולייצג את תשוקתו של האדם לחפש את עצמו ולהשתחרר מהביקורת העצמית. השירות הצבאי, לצורך העניין, מייצג טריטוריה שבה מן הסתם קיימת ביקורת רבה ובלתי מאוזנת, בשל נסיבות העניין של קיום צבא שאמור לתפקד במצבים לא שגרתיים ואלימים במיוחד. הגרעין היצירתי של האדם מבקש לספק לו מצע מצוין לביטוי שלל הרגשות שלו, כולל התוקפניים שביניהם, בדרך מועילה, חדשנית ומרפאה. ביטוי הגרעין היצירתי עשוי לצמצם תופעות של תוקפנות, הן ברמה האישית והן ברמה החברתית, משום שככל שמיישמים אותו, כך נותר פחות חשק או מקום לבזבז אנרגיה על אלימות או על פחדים. לפעמים, כדי לצאת ולחפש את מה שיש לחפש כל החיים – הגרעין היצירתי האישי, על האדם להתחיל בסוג של בריחה שיש בה שכחה – לברוח מקונספציות של פחד ולשכוח מאמירות שחוקות אך קבועות של "מצב מסוכן ובעייתי". לאחר שקצת מתרחקים אפשר להפסיק לברוח ולהתחיל לחפש. נכון שיש כאלה שיגידו שגם זו בריחה, אך זה תמיד יהיה בסדר לברוח ממה שגורם לנו להתמכר ולשכוח מעצמנו. בסופו של דבר, הפעלת הגרעין היצירתי היא בדיוק ההיפך מכל בריחה או שכחה. היא מציאת המציאות האמיתית והבריאה ביותר שעומדת לרשות האדם. מציאות שיש בה אופטימיות, חזון, מעשיות וריפוי. זה לא אומר שאתה מפסיק להגן על עצמך מפני אויביך. זה אומר שאתה לומד להכיר שהאויבים האמיתיים ישנם בפנים ושרק הגרעין היצירתי שבך יכול לסייע לך לעשות ניצחונות גדולים.