הביקור האחרון שלי ביחידה בתל השומר היה לשמחתי כדי לאמר חג שמח לצוות הנפלא.
רק ...
ערן ראה אותי ואמר לי בחיוך "כבר לא רואים אותך"...
 התשובה שלי היתה "כי אני מרגישה מצוין" !

אני באמת מרגישה מצויין.
מבחוץ זה נראה  אפילו שחזרתי לשגרה.
אבל הקרובים באמת יודעים שזו בעצם שגרה חדשה, שונה ואחרת, רחוקה מאוד מהשגרה הישנה, זו שהיתה לפני שהטרשת הרימה את ראשה ....

כי בשגרה החדשה, אני אמנם עובדת במשרה מלאה, אבל בראש אני הרבה יותר רגועה, ולא נותנת לעצמי להילחץ כמו פעם.
אני יודעת להגיד - לא תודה, אני לא לוקחת על עצמי עוד משימה /משימות כי אני מודעת למגבלות שלי.

ובשגרה החדשה, הספורט תופס מקום חשוב ובלתי מתפשר בשבוע שלי... ולא משנה אם יורד גשם או חם או שהחצי תקוע בעבודה ואין מי שישמור על הילדים ... שיעורי הזומבה הארובי והשחיה הם חובה בדיוק כמו הזריקות והתרופות.

ובשגרה החדשה, הרדימויות של הידיים והרגליים לא נעלמו, אבל החלטתי שזה מה יש, והם יהיו חלק ממני, ועכשיו הם הפכו להרגשה הרגילה.

והתזונה שהשתנתה מבחירה, וגורמת לירידה נאה, היא לא חובה מעצבנת, כי את המקום  של הרגשת הפספוס או הויתור על הטעם (שדפקו כל דיאטה בחיים) תפסה תחושה של ניצחון קטן נוסף, זה ממלא יותר מכל מאכל . 

שלא נתבלבל, יש שם ,בצד האחורי של המוח, את הידיעה שהתקף נוסף יכול להגיע בכל רגע, אבל אני מאמינה שאת מי שניצח לפחות פעם אחת, יהיה יותר קשה לשבור בפעמים הבאות....
 ושניצחונות אפשר לשכפל אם יודעים איך!

אז אני ממשיכה לרקוד ולחייך,
כי קיבלתי את מה שקרה לחיי
ולא משנה מה יבוא עכשיו -
אני מוכנה!!!