מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

הבלוג של פרופ' אבירם

על שבעת המינים

11/10/09 13:46
2412 צפיות
שביעין חביבין
בס"ד ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי' (ירמיהו ג') - למה ארץ ישראל נמשלה לצבי?- לומר לך: מה צבי אין עורו מחזיק בשרו - אף ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה, מה צבי זה קל מכל החיות - אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל פירותיה. מה צבי זה קל ואין בשרו שמן - אף ארץ ישראל קלה לבשל ואין פירותיה שמנים? תלמוד לומר: זבת חלב ודבש - שמנים כחלב ומתוקים כדבש. (מסכת כתובות דף קי''ב). האם אתם נמנים על אלה שט"ו בשבט, עבורם, הוא שולחן מרהיב, מאמרי זוהר, חמישה עשר שירי מעלות ודברי תורה עמוקים מני חקר העוסקים בפרדסי "כי האדם עץ השדה", בארץ חמדתנו זבת החלב והדבש ובענייני הצמיחה, גשמיים כרוחניים? או אולי אתם נוהגים להסתפק בחבילת שלוה (צבעונית) הנדחסת אל תוך הפעקלע המסורתי של הילדים, ונחה שם בשלוה (או בלעדיה) בינות לפירורי הביסלי וגושי הטופי הדביקים? כך או כך, ט"ו בשבט זוכה לאיזו שהיא מנה של תשומת לב מכולנו. כי מיהו זה  שיכול להשאר אדיש אל מול פרחי השקדיה, שמש הפז הזורחת, הציפורים המזמרות מראש כל גג, שרשרות הדבלים, סלסלות התמרים ושפעת גרגרי הרימונים? בין לבין, וכמובן שלא על חשבון השירות, התשבחות וההודאות, כדאי לפנות רבע אוזן לשמיעת כמה לשונות טובות על ארצנו ועל שבעת הפירות שהתברכה בהם. זה היה רק עניין של זמן עד שמעט מן הסגולות התזונתיות והרפואיות שלהם תחשפנה לעיני אלה העוסקים בחקר התזונה והרפואה. ומשהגיע הזמן, שלל הממצאים מרהיב את העין ומסבר את האוזן. שנתחיל?   החיטה, כמובן. כל כך רגילים בה, עד ששוכחים להתפעל. ברוך ששם חלקנו עם אלה האוכלים מפריה ושבעים מטובה, "אבל", מזכירה ציפי רוטשילד, דיאטנית קלינית, מטפלת בצמחי מרפא ויצרנית של קוסמטיקה טבעית, "לא יזיק לזכור שרוב(!) כדור הארץ שרוי היום ברעב. עד כמה שהתרגלנו לספקטרום הבלתי נדלה של הלחמים, המאפים, הפאסטה כול השאר, כדאי לדעת שלא בכל הגלובוס הם מובנים מאליהם". "הפחמימות תופסות כשששים עד שבעים אחוזים מן המזון שאנחנו אוכלים", מגלה ציפי. "אז שפע של אנרגיה זמינה ודאי יש לנו כאן, ובתור בונוס גם ויטמינים מקבוצת B, וגם סיבים תזונתיים" (בחיטה המלאה, כמובן. אם טוב, אז עד הסוף). כל הטוב הזה הוא בגרעין היבש של החיטה. בגרעין המונבט עשויה כמות הויטמינים להכפיל את עצמה עד פי שש מאות, וגם הכמויות הזעירות של ויטמין  E, לכאורה זניחות, הופכות להיות משמעותיות מאוד. וזה מביא אותנו אל להיט המאה: עשב החיטה, ועוד יותר מכך המיץ המופק ממנו. בין שלל התכונות המיוחסות לאותו משקה פלאים, נמנים טיהור הכבד מרעלנים, ניקוי המעיים, חיזוק מערכת החיסון, ריפוי מחלות עור שונות (גם פצעי בגרות!), המרצת מערכות הגוף וטיהור הדם.   על השעורה נעבור, מן הסתם, בלי עיכובים מיותרים. כבודם של הגריסים מונח אחר כבוד בפינתם שבארון העליון במטבח, שם הם מחכים לשעת הרצון של הצ'ולנט השבועי ולפעמים, בצהריים סגריריים במיוחד, גם איזה מרק קרופניק סמיך לחימום הנשמה. הפתעה! "השעורה מכילה עוד יותר סיבים מאשר החיטה", משבחת אותה ציפי רוטשילד, "והעליה ברמת הסוכר שהיא מביאה לה מתונה יותר מזו של החיטה. התכונות הללו עושות אותה לנפלאה עבור חולי סוכרת". אם נוסיף להן גם את הויטמינים אותם מארחת השעורה: ויטמין B1 ו- B3 , ומינרלים שונים:  ברזל, סלניום, מגנזיום, זרחן, אבץ ונחושת, נקבל מזון כמעט מושלם. ואכן, לאחרונה היתה לאותה שקית גריסים שכוחה עדנה, ואפילו מנהל המזון והתרופות האמריקאי הכיר בסגולתה להוריד את הסיכון לחלות במחלות לב כרוניות, העניק לה אות הצטיינות והגדיר אותה כאחד המזונות הבריאים בתבל. מחקרים מצביעים גם על כוחה של השעורה בהורדת רמות הכולסטרול ולחץ הדם, במניעת היווצרות אבני מרה ובמניעת מחלות ממאירות. השעורה, נתגלה פתאום, מחזקת את רקמות הגוף השונות ובעיקר את העצמות, מאטה תהליכי הזדקנות, מקלה על דלקות פרקים ומייעלת תהליכי עיכול.   מעבר לפינה (ובירכתי הבית) עדיין מחכה לנו הגפן, עם מגילת יוחסין לא פחות מרשימה: לאחרונה, טבעו מחקרים רפואיים עדכניים את המושג "תזונה ים תיכונית", ואף יחסו לה תכונות יקרות-ערך כמניעת מחלות לב ושאר מרעין בישין. עיון קצר ברשימת המרכיבים של אותה תזונה ים-תיכונית, מגלה כי כמעט כל מרכיביה נמנים עם המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל. את הגפן מייצג שם היין האדום, ומנתוני המחקר עולות פרשנויות חדשות ל"ישמח לבב אנוש": היין האדום התגלה כעשיר במיוחד בנוגדי חימצון, שמקורם בקליפת הענב. "נוגדי החימצון, המסיסים במים, מסוגלים לעכב באופן משמעותי ביותר את חימצון 'הכולסטרול הרע', מסביר פרופסור מיכאל אבירם, מנהל המעבדה לחקר ליפידים, ויו"ר אגף המעבדות, הקריה הרפואית רמב"ם  והפקולטה לרפואה, הטכניון. " העיכוב נעשה בשני אופנים: הן על ידי הצטברות של נוגדי החימצון בתאי דופן העורק, דבר המעכב את יכולתם של  התאים לחמצן 'כולסטרול רע',  והן באמצעות הצטברותם ב'כולסטרול הרע' עצמו. עצם הימצאותם של נוגדי חימצון בכמות מספקת בתוך הכולסטרול הרע, מגבירה את עמידותו בפני תהליכי חימצון". התוצאה הברוכה היא עיכוב ואף מניעה של מחלות לב כליליות.  דווקא היין האדום, ולא הלבן? "במהלך ייצור היין האדום שוהה הענב על קליפתו למשך זמן ממושך, בניגוד ליין הלבן, שתהליך הכנתו אינו כולל את השלב הזה. התוצאה היא כמות גדולה של נוגדי חימצון ביין האדום, לעומת כמות קטנה בהרבה ביין הלבן", מסביר  פרופסור אבירם. אבל בל נטעה לחשוב שיין אדום הוא יין אדום. ולא משנה אם הענבים מהם יוצר נבצרו בכרמי ספרד או צרפת, או זכו להיות בני ארצנו. לא הרי יין המיוצר מענבי אספמיה כיין המיוצר מענבי ארץ ישראל, וגם לכך, נתפלא לשמוע, עדויות במחקרים שנערכו ברמב"ם: "ענבי ארץ ישראל נחשפים לכמות רבה יותר של שמש מאשר ענבי אירופה, עובדה התורמת לזירוז יצירת נוגדי החימצון בענב. היין שיוצר מהם הכיל כמויות גדולות יותר של נוגדי חמצון פעילים במיוחד, ותרם לירידה ניכרת ביותר בחימצון הכולסטרול בהשוואה ליינות אירופאים מסוימים" מגלה פרופ' אבירם. מחקרים אחרים שנערכו לאחרונה מייחסים לקליפת הענב ולחרצניו סגולות של נוגדי סרטן. תמצית זרעי הענבים, המכילים את מרכיב האנטוציאניד, התגלתה כבעלת יכולת לעכב  את התפתחותן של מחלות כמו סוכרת, סרטן, אלצהיימר, טרשת נפוצה, בעיות לב, שבץ מוחי, והפרעות בזרימת הדם ההיקפית, לסייע בטיפול בבעיות בורידים ולצמצם את נזקי העישון. הענבים האדומים עצמם מוכרים  ברפואה הטבעית כבעלי יכולת למניעת זיהומים חיידקיים.   כולנו מכירים את התאנה כראשונה ברשימת הפירות מונעי העצירות. את התואר הזה השיגה התאנה בזכות הכמות המרשימה של סיבים תזונתיים שהיא מכילה, אולם לא רבים מודעים לכך כי התאנה מכילה גם כמויות יפות של ויטמיני B וויטמין C ושל סידן, מגנזיום ואשלגן, התורמים לשיפור הזיכרון, להרגעה ואף להורדת לחץ הדם. ביפן נערך לאחרונה מחקר שהעלה, כי התאנה מכילה גם רמות גבוהות של כימיקל טבעי בשם בנזאלדהיד. היפנים טוענים כי הבנזאלדהיד יעיל מאוד במניעת התפתחות סוגי סרטן שונים, והגדילו לעשות כשהחליטו להוסיף אותו, באופן מלאכותי, לתרופות המיוצרות בארצם (וגם באירופה). התאנה מוכרת כמועילה לשפתיים סדוקות ולסדקים בלשון או בפה, ו"חלב התאנים", הניגר מן הענפים (השבורים) ומתאני הבוסר, ידוע כמסייע בקילוף תאי עור מתים ובניית תאים חדשים, ולכן גם כתרופה עממית ליבלות על גב היד. עוד תרופה עממית (ונא לא לנסות אותה בלי להתייעץ ברופא), והפעם לדלקות עיניים: חמש עד עשר טיפות של חלב תאנים בכוס מים רתוחים. התמיסה מוספגת בפיסת צמר גפן ומשם מעבירה ניגוב על העין הדלוקה. אולם זהירות! אצל הרגישים אליהם, והרגישות הזו אינה נדירה, עלול גירוי חיצוני של עלי התאנה ופירותיה לגרום לשלפוחיות כואבות. ועוד התרעה קטנה מפיה של ציפי רוטשילד: "בדבלים, התאנים היבשות, כמויות הויטמינים והמינרלים גדולות פי כמה – אבל גם כמויות הסוכר עולות במקביל. מלבד זאת, מכילות התאנים היבשות כמויות גדולות של חומרים משמרים, שאינן מומלצות לאף שוחר בריאות."   את כתר הבריאות נטל, ללא ספק הרימון. כאחד המשתייך לתפריט הים-תיכוני, הצטרף גם הרימון, בתמימותו, למחקר הראשון  בעולם, לאחר 8000 שנים שידוע על פרי זה, על ערכו הבריאותי של הרימון, שנערך בבית החולים רמב"ם בחיפה. אם היה יודע כמה סרטים יקשרו לכתרו בעקבות המחקר הזה, אולי היה לוחץ להקדים אותו בכמה שנים... במחקר הראשון שבוצע ברמב"ם, מספר פרופסור אבירם, קיבלה קבוצה של שלושה עשר איש כוס  מיץ רימונים ליום למשך שבועיים. רשימת הסיכום של השבועיים הפתיעה את כולם, אולי אף את הרימון עצמו: נטייתו של 'הכולסטרול הרע' להתחמצן ירדה בהדרגתיות עד כדי  29%, תהליכי החימצון התחילו באיחור של 43%, ולחץ הדם ירד בצורה משמעותית. בפעילות "אנזים המהפך", הגורם לכיווץ כלי הדם ולעליה בלחץ הדם, נצפתה ירידה של כ- 40%, שמשמעותה  המעשית בחיים היא השפעה מרשימה על ירידה בשכיחות מחלות הלב. במחקרי המשך שפירסם פרופסור אבירם, הוא הצביע גם על ירידה משמעותית בגודל הנגע הטרשתי. ואם לא די בכך, טוענים חוקרים אחרים של מלך הבריאות כי הוא מעכב תהליכים סרטניים, משפר את יכולת הזיכרון, ומנקה את המעיים. לפיגמנטים האדומים האחראים לצבעם המפתה של גרגרי הרימון, האנתוציאנינים, סגולות נוגדות חמצון ונוגדות דלקת. מיץ רימון סחוט טרי, או לחליפין אבקת קליפת רימון מיובשת,  משמשים זה מאות שנים, בחלקי עולם שונים, לריפוי כיבים ופצעים בפה. "ואם כבר קליפת רימון", מוסיפה ציפי רוטשילד, "כדאי לדעת שמים בהם בושלה הקליפה מהווים תרופה יעילה נגד שלשולים". בנושא אחר, בניגוד לדעה הרווחת, נאלצת ציפי לאכזב אותנו ואולי גם את הרימון, הרימון אינו עשיר בברזל. "אבל", היא ממהרת לתקן את הרושם השלילי, "הוא נפלא לעור הפנים, והמתיקות המעודנת שלו גורמת לעליה מתונה מאוד ברמת הסוכר. הוא נשמר מצוין בכל אופני השימור: הבישול אינו גורע דבר ממעלותיו, ורכז רימונים הוא מרכיב פיקנטי ומצוין בהכנת סלטים ואפילו תבשילי בשר ועוף. אפשר להקפיא מיץ רימונים ללא חשש, ואת הגרעינים הנתונים באריזת ואקום ניתן לשמור במקרר עד חצי שנה" (ובעצם, גם את הרימון עצמו, כמו שהוא – מסוכות לט"ו בשבט!).   כולם יודעים ששמן זית, מלבד היותו מיוחד בטעם העשיר הזה שאין דומה לו ואי-אפשר לטעות בו, הוא מן המרכיבים הבסיסיים שכל שוחר בריאות זוטר חייב להניח לראווה על המדף במטבח. הגמרא והמדרשים מעידים על שמן הזית כרפואה לאדם ומצהיל פנים, על שמן המופק מזית שלא הגיע לשליש גידולו, כמשיר את השיער ומעדן את הבשר, ועל הרגילים בשתיית שמן זית, כאלה שהחכמה מצויה בהם. "אולם רבים סבורים, בטעות", יודעת ציפי רוטשילד מנסיונה, "כי אם יפתחו את היום בשתי כפות של שמן זית, מיד ייעלמו כל תחלואיהם ויהיו כלא היו. בכדי לגרום לתהליכים חיוביים בגוף (על תהליכי הנפש והחכמה אין לנו השגות...), חייב שמן הזית לבוא במקום השמן בו השתמשנו עד עתה בתפריט, ולא בנוסף אליו. אחרת הוא לא מוריד את רמות הכולסטרול, אלא רק מוסיף כמויות מיותרות של קלוריות". בדומה לחבריו לתפריט הים-תיכוני, מכיל שמן הזית נוגדי חימצון פעילים ביותר, וגם חומצה אולאית, שהיא בעלת תכונות אנטי-אוקסידנטיות (נוגדות חימצון) מובהקות. פרופסור אבירם מרמב"ם והטכניון בחיפה הראה כי  מרכיבים אלו בשמן הזית , כמו גם בעלי הזית,  וב"מי הזית" המופקים בעת הכנת השמן, אחראיים לתכונות שמן הזית  נוגדות החימצון ומעכבות טרשת העורקים.  מחקרים חדשניים מוכיחים כי לשמן זית השפעה ממתנת על הצטברות הכולסטרול הרע, וכי הוא משפר את פעולת הלב ואת זרימת הדם. אפילו לעלי הזית מיוחסות תכונות אנטי-בקטריאליות ואנטי-ויראליות, הנותנות להן את ההסמכה המלאה לטיפול בשפעת ובהצטננויות. ואם לא די בכך, התמצית המופקת מן העלים הקטנים, הירוקים-אפרפרים, תורמת לירידה בלחץ הדם, להגברת זרימת הדם, להקלה על אי-סדירויות בקצב הלב, ולאיזון רמות הסוכר בדם. ונחזור לשמן: "כשקונים שמן זית", מציידת אותנו ציפי רוטשילד ברשימת קניות מפורטת, "יש לחפש על התווית את כל המילים: שמן זית כתית טהור מכבישה קרה, באחוז חומציות של עד 2%. 'כתית', ולא 'זך' או 'מזוכך', שמשמעותם הפשוטה היא כי השמן הופק על-ידי שימוש בכימיקלים. בשיטה הזו אמנם מופקת כמות גדולה יותר של שמן מאשר בשיטה המכנית, אבל השמן עצמו יוצא מופסד. 'טהור' – משמעותו כי הבקבוק מכיל שמן זית, ורק שמן זית, ולא תערובת של כמה שמנים. הכבישה הקרה, בטמפרטורה שאינה עולה על 35 מעלות, מבטיחה שימור מקסימאלי של האוצרות הטבעיים הטמונים בשמן, ואחוז החומציות הנמוך מעיד על הטיפול לו זכו הזיתים טרם היותם לשמן. החבטות שסופגים הזיתים הנמסקים בשיטת ה'מקלות', בה מכים המוסקים בעץ עד לנשירת הזיתים, ואז אוספים אותם מן האדמה, גורמים לפירות העדינים להתחמצן ולאבד מסגולותיהם יקרות הערך. גם הובלה ארוכה מדי בתנאי חום קשים, שהייה ממושכת עד לתהליך הפקת השמן בבית הבד או שאריות של לכלוך במכונה המשמשת להפקת השמן, מעלים את רמת החומציות שלו. אחוז החומציות האידיאלי הוא 5% - 8%, אולם כאמור", מסיימת ציפי, "רמה של עד 2% עדיין לא מורידה משמעותית מערכו של שמן הזית".   נשאר התמר לא הרבה ידוע (בינתיים?) על תכונותיו המועילות. "התמר מכיל אשלגן ומגנזיום, ולכן יש לו השפעה חיובית על מערכת הלב", מספרת ציפי רוטשילד. התמר מכיל כמויות קטנות של סידן, ברזל, ויטמין A, ויטמיני B ו-C. יש טוענים כי הוא ממתן תגובות אלרגיות ומסייע בהחלמה מצהבת. אולי. "מה שבטוח", יודעת ציפי, "הוא שהתמרים המיובשים, בניגוד לפירות יבשים אחרים, אינם מכילים חומרים משמרים – הם פשוט מיובשים בשמש וזהו. ניתן להתייחס לתמר כאל ממתק טבעי, טרי וטוב, שאמנם מכיל כמות גדולה של סוכרים, אולם אם נשווה אותו למשהו אחר חום ומתוק, שוקולד למשל, נקבל את אותה המתיקות רק בלי אחוזי השומן הגבוהים (22% בשוקולד, לעומת 0.2% בלבד בתמר!), וזה כמובן רווח נקי לכל מי שהבריאות נמצאת באיזה שהוא שלב של סולם העדיפויות שלו." לא רבים מכירים את הסילאן, דבש התמרים, המופק על-ידי בישול התמרים וסחיטתם, והאחראי, למעשה, לעובדה שהתמר מופיע ברשימת שבעת המינים שהתברכה בהם ארצנו כ"דבש". יוצאי עירק מכירים את הסילאן כמרכיב העיקרי לחרוסת: סוחטי התמרים, מצויידים במסחטות מיוחדות, היו עוברים מבית לבית בריכוזים היהודיים בעיראק, וסוחטים את התמרים לסילאן.אולי כדאי, בהזדמנות זו, לערוך היכרות איתו: הסילאן מכיל את כל הדברים הטובים המצויים בתמרים. המהדרין (בבריאות) מקפידים להשתמש בסילאן המכיל תמרים בלבד, ללא תוספת סוכר או חומרים אחרים, ומשתמשים בו לא רק כתחליף לסוכר או לדבש או לסוכרזית במשקאות, ממרחים ומאפים, אלא גם לבישול עוף ובשרים, ירקות ודגנים. אפילו בתעשיית הקוסמטיקה מכירים את הסילאן, ומתכון יופי עתיק ממליץ עליו כתוספת ממריצה ומחדשת עור למי האמבטיה (בלי אחריות).

תגובות

רפי.מלאך
03/04/20 0:33

2 שאלות על המחקר המרתק והמעודד הזה א אם הרימון הוא המלך ואין ספק לכל אוהביו שהכתר מתאים לו, אזי האם ניתן לומר שחבריו האדומים גם ראויים לנסיכות? למשל הדובדבן? ב ביחס לתמר מצד אחד פרי מתוק תרתי משמע מצד שני האם יש חשש מעצם המתיקות? כלומר יש טענה כי כל הסוכרים וכל המתוקים גם אלה הטבעיים... מסוכנים... מה דעתך?

פרופ' מיכאל אבירם
פרופ' מיכאל אבירם
מנהל המעבדה לחקר ליפידים, מרכז רפואי רמב\"ם, הפקולטה לרפואה של הטכניון, ומכון רפפורט למחקר במדעי הרפואה, חיפה. http...