שלום,
החלטתי לפתוח בלוג כי רציתי לשתף איך ומה הרגשתי כשקיבלתי בדואר את תשובת בדיקת צפיפות העצם. היה זה לפני שנתיים וחצי , מדוע הלכתי להיבדק אינני זוכרת אולי בגלל כאבי הגב או כאבים ברגל ימין, בכל מקרה אני זוכרת טוב מאוד את אותו בוקר יום ראשון שהוצאתי את הדואר הרשום שנשלח עם תוצאות הבדיקה, התיישבתי באוטו ופתחתי את המעטפה וקראתי שאני סובלת ממחלת ה"אוסטיאופורוזיס" .
כל אותו היום הסתובבתי בעבודה עם מועקה בגרון, חשבתי שזו המחלה הנוראית ביותר עלי אדמות, הכל התרוצץ לי בראש מי המחלה הזו? מה המחלה הזו? איזה שם נוראי יש לה למחלה הזו (אתן חייבות להודות שיש לה שם מבהיל במיוחד), מה אני עושה עכשיו? איך מטפלים? האם אצטרך לעזוב את העבודה? חוסר הידע על המחלה שיגע אותי, גרם לתחושה של חוסר שליטה וחולשה נוראית. נכון שידעתי שמדובר בבעיה בצפיפות עצם אבל השם שוב השם אוסטיאופורוזיס גרם לכך שבראשי התרוצצו הרבה מאוד שאלות.
הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי הביתה היה לפתוח את האינטרנט ולקרוא על המחלה, במשך כמה ימים הייתי דבוקה למחשב ורק קראתי. הדבר הראשון שגיליתי הוא שכל אישה שלישית מעל גיל 50 חולה באוסטיאופורוזיס (נחמת הדיוטות הכי מרגיעה בזמנים כאלה), מצאתי בלוגים של חולות שנתנו לי המון אינפורמציה והמון תקווה בתחילת הדרך. היום לאחר שנתיים וחצי, למדתי כי אוסטיאופורוזיס מאובחנת ומטופלת היא לא סוף העולם, אפשר לחיות עם המחלה ואם מקפידים ומתמידים בטיפול, המצב משתפר ואפשר לחיות חיים שגרתיים, טובים ואיכותיים (אחרי שנרגעתי היו עוד כמה טלטלות ומכשולים בדרך עד להשלמה עם המחלה והטיפול בה אבל את זה נשאיר לבלוג הבא). בכל אופן, אותו היום לפני שנתיים וחצי בו גיליתי שיש לי אוסטיאופורוזיס ואותם הבלוגים של חולות ואותם המאמרים הרפואיים שפזורים בכל הרשת והפורומים וכל מה שהרגיע אותי אז, גרם לי היום לקבל החלטה לעזור לנשים אחרות, להדביק אותן באופטימיות שלי ולהראות להן שאם מקפידים ומטפלים, אוסטיאופורוזיס זה לא סוף העולם .....