לכל סוכרתי ישנה התלבטות האם וכיצד לספר על הסוכרת, ההתלבטות נהיית קשה יותר כאשר עומדים לפני ראיון עבודה. ההיבט המעשי, התרבותי והמשפטי שוש מעוז-אריה הינה מאמנת אישית ועסקית ומאמנת לבריאות, אשר במהלך עבודתה מדריכה אנשים על מנת לעזור להם לשפר את הישגיהם בחיים ולמצות את הפוטנציאל הטמון בתוכם. שוש עונה מניסיונה המקצועי על מספר שאלות הנוגעות לסוכרתיים. מה מומלץ לכתוב בקורות החיים בנוגע לשירות הצבאי, לסוכרתיים שלא שירתו? "אני לא מציעה להשמיט סעיף זה מקורות החיים. אנשי משאבי אנוש כאשר הם קוראים קורות חיים, מחפשים את הפרטים האלה, כך שישר תעלה השאלה: "מה המועמד מסתיר?". המלצתי היא לכתוב: 'שחרור לפי סעיף רפואי'." האם כדאי לספר על הסוכרת בראיון העבודה? "אני מציעה לא 'להתנדב' לספר על הסוכרת בראיון עצמו, מסיבה אחת בלבד, והיא - הבורות של המראיין. היינו, אם המראיין לא יודע מהי סוכרת, מהן השלכותיה לגבי חיי העבודה של המועמד, עד כמה היא עלולה להשפיע על עבודתו של המועמד וכו', הדבר עלול להשפיע על קבלתו לעבודה ופסילתו כמועמד בגלל שיקול לא רלוונטי." במידה והמועמד נשאל האם הוא סובל ממחלה כרונית כלשהי, כיצד ישיב? "במקרה כזה, בהחלט יש לספר על הסוכרת בקצרה – בצורה עניינית ובאופן כזה, שהמראיין יתרשם כי המועמד מתפקד היטב למרות הסוכרת, ואין לה כל השפעה על עבודתו. חשוב להוסיף, כי אדם הלומד על מחלתו, ומבין כיצד עליו להתנהג ביחס אליה - יודע מה עליו לאכול, כמה להזריק, מה לעשות על מנת להימנע מכניסה להיפוגליקמיה, איך לתקשר את הנושא עם החברים הקרובים לו וכו'. מועמד כזה ישדר לסביבה שהוא כמו כולם – וזה מה שהסביבה תקלוט. למועמד הסוכרתי, במקרה זה, יש תפקיד, והוא: להיות מסוגל 'למכור' את עצמו למרות הסוכרת, מעבר לכישורים הנדרשים לתפקיד אליו הוא מועמד." ישנם סוכרתיים רבים שלא התנדבו לשירות צבאי, ולכן עולה הרבה פעמים בראיון השאלה 'מדוע לא שרתת?', מהי הדרך הנכונה להציג את הסוכרת כגורם שאינו 'מאיים', ואינו מפריע לעסוק בשום דבר? "הדרך הנכונה להציג את הסוכרת, היא להציג את האמת שלה ואת העובדות הקשורות ליומיום של אדם סוכרתי. לדוגמא: להסביר במשפט קצר אחד מהי סוכרת. כמו כן, להסביר מה אני עושה ואיך אני מתנהג כדי לשמור על עצמי מאוזן. היינו: אני לוקח מספר כדורים ביום או מזריק כך וכך יחידות אינסולין לעצמי; אני מקפיד על התזונה שלי וכו'. וזה הכל!" כיצד את מציעה להתמודד עם השאלות השונות שהמעסיק והעמיתים לעבודה שואלים? "אין מה להסתיר! אם אדם מסביר לסביבה, בצורה פשוטה ועניינית מאד – מהי סוכרת, איך הוא מטפל בעצמו, תרופות, תזונה, פעילות גופנית וכו' – לא תהיה בעיה עם הסביבה והחברים. בעבודה, כמו גם במשפחה, אני ממליצה, במסגרת 'חינוך' הסביבה הקרובה של הסוכרתי, להסביר לחבר קרוב מה זה היפוגליקמיה, ומה הוא צריך לעשות אם זה קורה. על הסוכרתי לדאוג שתמיד יהיה סוכר זמין בהישג יד (בתיק, במגירה בארונית בעבודה, במכונית וכו')." פתרונות למצבים מה'שטח' להלן מספר סיפורים אמיתיים של סוכרתיים, ושאלות שעלו מה'שטח', על התמודדות עם הסוכרת, במצבים שונים, במקום העבודה. שוש מעוז-אריה, עונה ומציעה פתרונות: אפרת, בת 19, עובדת בחנות ספרים, במשמרות ארוכות, בחרה לא לספר למנהלת החנות ולשותפיה לעבודה על הסוכרת, אך היא נתקלה במצבי היפו במהלך המשמרות, דבר שהקשה עליה מאד את עבודתה. אפרת מתמודדת עם מצבים של עבודה במשך שעות רבות, בלי יכולת לצאת להפסקת אוכל מספיק ארוכה. עופר, בן 23, סוכרתי מזה שמונה חודשים, מספר: "נאלצתי לעזוב את מקום עבודתי לאחר ארבעה חודשי עבודה, מכיוון שהיה מדובר בעבודה פיזית, והרגשתי כי היא פוגעת בבריאותי. ולא הצלחתי להתמודד עם הטיפול בסוכרת במהלך העבודה. אני מרגיש כי הסוכרת מונעת ממני לעבוד בעיקר בעבודות מזדמנות. בשלב זה, אני מפחד לנסות לעבוד בכל עבודה הדורשת ממני מאמץ פיזי ושעות נוספות. מטריד אותי כי הסוכרת משפיעה עלי עכשיו גם בבחירת קריירה." שוש מסבירה: "הפחד הינו דבר משתק! במקום לפחד, כדאי ללמוד כיצד להתנהג בכל מצב. אני ממליצה ללמוד דרך פגישה עם דיאטנית של קופ"ח, מה נכון לכם לאכול – בהתאם לאורח החיים שלכם, ובהתאם למספר שעות ההיעדרות מהבית, ולבנות תפריט כזה, ש'יחזיק' אתכם מאוזנים. אדם סוכרתי צריך 'להכיר את הסוכרת שלו', את ביטוייה אצלו, וללמוד איך עליו להתנהג, בהתאם לאורח חייו ועבודתו, בהתאם לשעות בהן הוא נעדר מן הבית וכו', על מנת לשמור על עצמו מאוזן. אך לטעמי, אין סיבה להסתיר את העובדה שיש לכם סוכרת, האנרגיה והכוחות הפיזיים והנפשיים, המושקעים בהסתרת עובדה כלשהי רבים מאוד, ולא בהכרח משתלמים." רועי, בן 25, סיים את לימודיו האקדמיים וכרגע מחפש עבודה. "הייתי בכמה וכמה ראיונות עבודה, ומעסיקים רבים שאלו מדוע לא שרתתי בצבא. כשאמרתי שיש לי פטור רפואי, חלקם הסתפקו בכך, ולא שאלו מעבר לזה. אחרים, לחצו לדעת מה בדיוק הסיבה הרפואית. כיצד אפשר לצאת מה'מלכודת' הזו, ולהציג את הסוכרת, כך שהיא לא תהיה הסיבה לאי-קבלתי לעבודה"... תשובתה של שוש: "אם נשאלת מדוע לא שרתת בצה"ל – ספר להם על הסוכרת בצורה ברורה, עניינית ולא מעורפלת, ובביטחון, באופן כזה שתשדר למראיין, שהסוכרת לא מהווה כל מגבלה ואינה גורמת לשום מכשול. אם אתה מתקשה לעבור ראיונות, אני ממליצה להתאמן על כך, לעשות ממש סימולציה לראיון עם מאמן (מאמן מקצועי/חבר/בן משפחה)." לסיכום, אומרת שוש, "אתה מי שאתה חושב שאתה! אם אתה מקבל את עצמך ובאמת לא רואה כל מכשול בעובדה שיש לך סוכרת , וודאי בהקשר של עבודה, כך יקבלו אותך גם אחרים". ההיבט המשפטי בניסיון להבין את החקיקה הקשורה לנושא, ראיינתי את עו"ד צבי בן חיים, שותף במשרד עורכי הדין 'בן חיים, כהן', המתמחה בליטיגציה – התדיינות בבית המשפט ובמשפט מסחרי, לרבות, בליווי שוטף של חברות בנושא דיני עבודה. האם סוכרתי הניגש למקום עבודה מחוייב להצהיר על הסוכרת בפני המעביד, והאם חוקי שיהיה סעיף בחוזה העבודה על הצהרת בריאות? במידה וחותמים על סעיף זה, האם מחוייבים לספר על הסוכרת לפני החתימה? "הצהרת בריאות במסגרת הסכם העבודה היא בהחלט מותרת ואף מקובלת, ובהתאם לכך על הסוכרתי להצהיר על מחלתו. היקף הפרטים, שניתן לדרוש במסגרת הצהרת הבריאות, קשור ברלוונטיות של הפרטים ליכולת למלא את התפקיד ושמירה על בריאותו של העובד במסגרת העבודה. לכן, להבנתי, הדבר מותר. עם זאת יודגש, כי ישנם פרטים, אשר למעט במקרים חריגים, למעביד אסור לדרוש, כדוגמת פרטים על בדיקות גנטיות. כמובן, שמאחר והמעביד כפוף לחובה הכללית לאיסור אפליה, לרבות, על בסיס חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, הצהרת הבריאות אינה יכולה להיות כלי לבירור פרטים העשויים להוות בסיס לאפליה. קיימת בעיה פרקטית בדיווח על סוכרת במסגרת ראיון או הצהרת בריאות, שכן המציאות העצובה היא, שמעביד יכול שלא לקבל סוכרתי לעבודה, גם אם הסוכרת אינה מפריעה למילוי התפקיד, וברוב המקרים יהיה קשה מאד להוכיח הפליה, שכן המעביד יכול ליתן סיבות ותירוצים שונים לאי קבלת הסוכרתי לעבודה. לכן על אף שמבחינה משפטית ורעיונית על הסוכרתי לומר את האמת בעת הראיון/הצהרת הבריאות, באופן פרקטי לעתים העובד מדווח על מחלתו לאחר הקבלה לעבודה. במקרה כאמור באם המעביד יפטר את העובד לאחר שיגלה את הסוכרת, יעמדו על כפות המאזניים השיקול של אמינות העובד מצד אחד ומהצד השני ההפליה שנוקט בה המעביד (בהנחה שקיימת כזו), כאשר ההכרעה תלויה במידה רבה בנסיבות המקרה ואין דרך להעריך מראש מה תהיה ההכרעה, אולם מניסיוני, השיקול שיכריע הוא עוצמת ההפליה." במידה והסוכרת התגלתה בזמן שאדם עובד כבר זמן מה במקום העבודה, האם עליו לדווח על כך? "בדרך כלל בהצהרות הבריאות, כתוב כי על העובד לדווח על כל שינוי במצב הבריאותי שלו. בהתאם, ככל שהשינוי במצב הבריאותי רלוונטי למילוי תפקידו, הרי שעליו לדווח. מעבר לאמור, אין חובה חוקית לדווח על שינוי במצב הבריאות למעביד, ככל שזה אינו רלוונטי לעבודה (זאת להבדיל מהמקרה של הצהרת בריאות לביטוח אולם זהו נושא נפרד)." האם מעביד יכול לבקש אישורים רפואיים? "מעביד רשאי לבקש מעובד אישורים רפואיים המעידים על מצבו הרפואי, זאת ככל שהם רלוונטיים למילוי התפקיד, וכמובן שאין לבקש אישורים רפואיים כאשר מטרת בקשתם היא להפלות בין עובדים." האם יש מקרים ברורים בהם מעביד יכול לסרב לקבל אדם לעבודה עקב מחלתו (למשל במקרה והסוכרת אינה מאפשרת לאדם לעשות את הפעולות הנדרשות או מצבו הרפואי לא מאוזן)? "סעיף 8 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 קובע איסור על הפליה בתעסוקה של אנשים עם מוגבלות ובלבד שהאדם בעל המוגבלות כשיר לתפקיד או למשרה הנדונים. איסור על הפליית אדם עם מוגבלות חל בהתאם לסעיף על כל ההיבטים של יחסי העבודה, דהיינו על קבלה לעבודה, לרבות מבדקי קבלה; תנאי עבודה; קידום בעבודה; הכשרה או השתלמות מקצועית; פיטורין או פיצויי פיטורין; הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מהעבודה. בהתאם, ככל שהסוכרת גורמת למוגבלות בעבודה, יש לבחון כל מקרה לגופו, דהיינו האם המחלה של אותו אדם גורמת לאי יכולתו למלא את התפקיד הרלוונטי. כאשר מבחינה אובייקטיבית אין האדם יכול לבצע תפקיד מסוים בגין המחלה (או שביצוע התפקיד יכביד על המעביד בצורה משמעותית), אי קבלתו לעבודה לא תיחשב כהפליה האסורה על פי החוק." האם מעביד יכול לחייב את האדם לבצע בדיקה רפואית? "באופן עקרוני מעביד יכול לדרוש מעובד בדיקה גופנית, אולם זכותו זו אינה בלתי מוגבלת וכמובן שגם במימוש זכותו זו אין הוא רשאי לנהוג אפליה. דהיינו, הבדיקות הגופניות שמעביד רשאי לדרוש הן בדיקות גופניות רלוונטיות לתפקיד, כאשר ישנן בדיקות אשר למעביד אסור לדרוש, למעט במקרים חריגים, כגון בדיקות גנטיות ובמקרים רבים לגבי בדיקות פולשניות." כמה סוכרתיים נתקלו באפליה במקומות עבודה הדורשים בדיקה פיזית לפני (כגון המשטרה), שלא היו מוכנים לקבל סוכרתיים בגלל הסוכרת בטענה כי משטרה היא כמו צבא וצריך פרופיל מתאים, האם זה חוקי? "תקנה 1 לתקנות המשטרה (גיוס), התשי"ח-1957, קובעת מספר דרישות אשר על כל מועמד למשטרה לעמוד בהן, כאשר אחת מהדרישות הינה כי המועמד נבדק על ידי רופא או ועדה רפואית, שייקבעו מדי פעם בפעם על ידי המפקח הכללי, ונמצא מוכשר מבחינה רפואית לשמש כשוטר; הפרופיל אשר נקבע בסופו של יום, בין השאר על סמך בדיקת הרופא, אינו אלא מדד המבוסס על מבחנים קבועים ואשר אמור לשקף את כשירותו של אדם למלא תפקיד מסוים. לכן, ביחס לתפקידים מסוימים במשטרה אשר לאור מאפייניהם אין מניעה כי סוכרתי ימלאם, ככל שהמשטרה מונעת מסוכרתיים להתקבל לתפקידים אלה, הרי שהדבר נוגד את חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 ואת האיסור הכללי על הפליה בכלל ובהתאם הדבר אסור." האם חוקי לא לקבל לעבודה מישהו שמסרב לחתום על הצהרת בריאות? "כשמועמד לקבלה לעבודה מסרב לחתום על הצהרת בריאות "חוקית", דהיינו הצהרת בריאות בה נשאלות שאלות אשר מותר שיישאלו, רשאי המעביד שלא לקבל את אותו העובד לעבודה." חופשת מחלה האם הורה זכאי לקחת חופשת מחלה כדי ללכת עם הילד הסוכרתי למרפאת סוכרת על חשבון עבודה, גם במקרים בהם ההורה השני אינו עובד? ”בהתאם לסעיף 1ב לחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד), התשנ"ג 1993, הורה לאדם שהוא בעל מוגבלות, ועבד שנה לפחות אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה, זכאי לזקוף עד 15 ימים בשנה של היעדרות על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו או על חשבון ימי החופשה המגיעים לו, זאת ללא קשר האם בן-זוגו עובד או לא. הגדרת אדם בעל מוגבלות הינה כהגדרת המונח בסעיף 5 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998; בהתאם לסעיף, מוגדר אדם בעל מוגבלות כאדם עם לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים. הפסיקה, בהגדרת המונח אדם מוגבל, תלויה במידה רבה בנסיבות לאורן יש לפרש את המונח, אולם, להבנתי, ככל שמחלת הסוכרת גורמת להגבלה תפקודית לילד, הנכנסת להגדרה דלעיל, בשלה נדרש ההורה להיעדר מהעבודה, סעיף 1ב חל עליו ובהתאם לכך יהיה רשאי אותו הורה להיעדר בנסיבות אלו עד 15 יום על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו או על חשבון ימי החופשה המגיעים לו." * ראו מידע נוסף על דמי מחלהמניסיונם של אחרים אסנת, היא סוכרתית העוסקת בהדרכת טיולים שנתיים של בתי ספר, טיולים יומיים ובין השאר היא גם מדריכה טיולים בתוכנית "מסע ישראלי", המתארת טיול של שבוע ימים, לתלמידים בכתה י"א. התלמידים יוצאים למסע בו הם מתמודדים עם בירור זהותם האישית – קשריהם בתוך הקבוצה, קשריהם לחברה הישראלית, למדינה, לארץ ישראל וליהדות. מסע זה הוא מאוד אינטנסיבי, ודורש מאסנת להשקיע כוח ומאמץ רב, ואכן, היא נותנת את כל הנשמה והלב. ראיינתי את אסנת על מנת ללמוד כיצד היא מצליחה להתמודד עם הסוכרת בעבודה אינטנסיבית כל כך. אסנת, האם סיפרת בראיון העבודה שאת סוכרתית? "בראיון עבודה לתפקיד מדריכת טיולים לא סיפרתי שאני סוכרתית, מכיוון שלא שאלו אותי אם יש לי בעיה רפואית כלשהי. מכיוון שאני מכירה את עצמי, ויודעת כי עובדת היותי סוכרתית לא מהווה עבורי מכשול, וביכולתי הפיזית להדריך ולהוביל קבוצות, לא מצאתי לנחוץ לספר על כך במהלך הראיון." האם היית צריכה לחתום על הצהרת בריאות בחוזה העבודה? "לא, אבל הייתי צריכה להביא אישור רפואי על מנת לקבל תו-תקן, הסמכה להדריך טיולים, ואכן קיבלתי אישור מרופאה כי הנני סוכרתית מאוזנת." האם המעסיקים ושאר השותפים לעבודה יודעים על הסוכרת? "רוב המעסיקים שאיתם אני עובדת היום יודעים על הסוכרת. לי, באופן אישי, היה חשוב מאוד שיכירו אותי קודם-כל, ללא דעות קדומות, כאדם רגיל, ולכן לא גיליתי מיד שאני סוכרתית. בעיני, היותי סוכרתית זה עוד פן שבי, וכדי להכיר אותו יש צורך קודם כל להכיר אותי ולראות איך אני מתפקדת כאסנת. הסוכרת היא עוד רובד בי, המשתלב עם עוד הרבה כישורים ואיכויות אחרות. אני חושבת שהרבה פעמים כשמכירים אותי מהרבה בחינות, עובדת היותי סוכרתית בין שאר הצדדים בזהותי, משתלב באופן טבעי ובריא. כמובן, שתמיד בכל טיול אני דואגת שלפחות אחד מאנשי הצוות שאיתי בטיול ידע שאני סוכרתית. לא יצא להיתקל ביחס שונה על רקע הסוכרת, יצא לי לדבר על הסוכרת עם עובדים ומעסיקים שהתענינו בתפקודי ובאורח החיים שלי עם הסוכרת אבל בהחלט לא נתקלתי ביחס שונה." כיצד את מסתדרת עם הטיפול בסוכרת במהלך שעות העבודה? "אני מחוברת למשאבה ולרוב לא מסתירה אותה. אני עושה את בדיקות הסוכר לעיתים בצד, כאשר אני לא מרגישה בנוח וחוששת שאנשים מסביבי יחושו לא בנוח לראות דם. קרה לי פעם שבדקתי סוכר ומישהי לידי התעלפה כשראתה את הדם, ולכן מאז אני נזהרת יותר. לרוב אני בודקת ליד אנשים ולא חוששת. את התקתוקים במשאבה אינני מסתירה ומוכנה לענות כשמתעניינים בקולות הנשמעים ממנה." מהי גישתך לגבי הסתרת הסוכרת במקום העבודה? "אני חושבת שהכול מתחיל ב'איך שהסוכרתי תופס את עצמו'. כאשר סוכרתי מרגיש שהסוכרת עבורו היא מגבלה מבחינת העבודה בה הוא עובד, הדבר יעבור ויורגש גם אצל המעסיקים, אך כאשר אתה מאמין בעצמך ויודע שעבורך הסוכרת אינה מגבלה ולא עלולה לפגום בתפקודך בעבודה, אינני חושבת שיש צורך להסתיר את הסוכרת. הסתרה רק תגרום למעסיקים לחשוש יותר מהיותך סוכרתי. גילוי בכנות ובטבעיות יפגין למעסיקים חוזק ויגרום לאמון בך." מהפן האישי... אוכל להעיד גם על עצמי, כותבת שורות אלו, כי במקום העבודה הנוכחי שלי, כל העובדים (וכמובן שגם המעסיק) מודעים לכך שאני סוכרתית. יש לחשיפה יתרונות רבים, החל מכך שאין צורך להשקיע אנרגיה בהסתרת הסוכרת, וכלה בכך שמעלים את המודעות לסוכרת ומראים שהחיים שלנו לא שונים כלל, אלא פשוט מתוקים יותר!