מחקרים, מחקרים, מחקרים, מקעקעים את התפיסה שצברה מוניטין, כאילו בריאות לחוד וכיף חיים לחוד. הקונצפציה הרווחת היא שכדי להיות בריא יש לנקוט באורח חיים של מאבטח, ו"לשמור" על הבריאות. וזאת לכל אורך החזית: לגרוס חסה, לנקוט בפעולות פיסיות שקשה לנו ולא נעים, לקיים שורה ארוכה של צווים והוראות שמתחרות בהיקפן עם השולחן ערוך. לפעמים, כך גורסת השיטה של סבול למען בריאותך, מותר לפרוץ את המצור, ולהשתולל במשהו שאוהבים לעשות (נניח סקס של 213 קלוריות, במקום הנורמה של 167 קלוריות). והנה שבות ומתפרסמות בעיתונות הפופולרית מאוד, תוצאות מחקרים (טוב, לא ממש המחקרים, אלא דף ההודעה לעיתונות שלהם) ומפריכים את הצער. הבריאות, כך מבשרים לנו, מגיעה באמצעות צעדים שאנחנו מוכנים לנקוט גם אם הם ממש לא תורמים לנו. כך השוקולד, שמגיח שוב ושוב בשורת מחקרים המתחרים בלהט האם הוא יותר מעודד את מצב הרוח, או שמא משפר את החימצון. בכל שבוע, מסיקים קוראי המאמרים, יש סיבה רפואית (!) חדשה להתמסר לטבלית שוקולד מריר. והנה היום הוצעד מערך המחקר הרפואי צעד משמח קדימה, כשהוא דוחק בנו לצאת לשופינג, ויפה לעשות זאת יום יום, במקום להסתפק בקניה קטנונית של פעמיים בשבוע. קריאת המחקרים הללו מורידה את לחץ הדם (אוי, שוב עשיתי בזבוזים), מעלה את מפלס העליצות (קניתי, קניתי והבראתי מזה) ומציבה בחזית המאבק לבריאות את עצם הקריאה בתוצאות המחקרים. כן, רק קוראים, וכבר מרגישים הרבה יותר בריאים.