ב- annals of internal medicine פרסמו מחקר שעסק בשאלה האם שעות עבודה ממושכות משפיעות על הבריאות של העובד. שאלה זו נידונה בספרות כמה וכמה פעמים, אולם בעיתוי זה של שביתת הרופאים  נראה די מתאים להזכיר מחקר זה.

במחקר המדובר בדקו את הקשר בין כמות שעות העבודה לבין מחלות לב. המחקר נערך על עובדים באנגליה.

באופן מפתיע למדי נמצא כי הארכת שעות העבודה מעבר ל- 8 העלתה את הסיכון ללקות במחלות לב, באופן משמעותי. בקרב העובדים 10 שעות, הסיכון הזה עלה בכ- 45% ובקרב העובדים 11 שעות עלה ב- 67%.

מעולם לא נערך מחקר מה עולה בגורלם של העובדים 36 שעות ברציפות מעל פעמיים בשבוע. מעולם לא נערך מחקר מה עולה בגורלם של העובדים תחת לחץ כ- 90-100 שעות בשבוע בקירוב.

בפוסט זה אני רוצה להראות את המחקר הישראלי הקטן שלי: 

בישראל ישנם בכל עת נתונה כקצת מעל 50 נוירוכירורגים. כעת מספרם עומד על 52.

בעשור האחרון מתוכם נפטרו הבאים: 

ד"ר יואנה שיפר ז"ל - מנהלת השירות הנוירוכירורגי בבי"ח אסף הרופא. נפטרה משבץ מוחי בגיל 68. שנה לאחר היציאה לגמלאות.
פרופ' ג'ורג' ועקנין  ז"ל - מנהל המחלקה הנוירוכירורגית באיכילוב. נפטר מסרטן במהלך שנות עבודתו.
ד"ר פומרנץ  ז"ל - נוירוכירורג בכיר בהדסה. נפטר מסרטן במהלך שנות עבודתו.
ד"ר גדעון צוקר ז"ל - נוירוכירורג בכיר בסורוקה נפטר מסרטן במהלך שנות עבודתו.
ואני מתנצלת בכנות רבה ומקרב הלב אם חלילה שכחתי מישהו.

לפי החשבון שלי מדובר על 8% תמותה.

להזכירכם הסטטיסטיקה בישראל מדברת על תוחלת חיים ממוצעת של 78 שנים. נשים חיות יותר מגברים. מבין כל אילו שהזכרתי רק האישה הגיעה לגמלאות... אף אחד מהם לא חצה את גיל ה- 70.

כל אלו מתו צעירים ובדמי ימיהם. איש לא יצליח לשכנע אותי ובעיקר לנוכח המחקר שציינתי ומחקרים רבים אחרים, שלעבודתם לא היתה נגיעה לכך. הם נתנו את חייהם כדי שאחרים, רבים אחרים יוכלו לחיות. אולם לא היה בכך שום צורך. לו המדינה היתה קצת פחות קמצנית והיתה מממנת עוד כמה רופאים כדי להוריד מהם את הנטל הלא אנושי הם יכלו להמשיך לחיות ולגדל את משפחותיהם ולהמשיך לתרום בלי לפגוע בהצלת חייו של איש.

אולם בל נשכח את החיים -

נוירוכירורג בכיר שאני מכירה לקה בשבץ מוחי בעת ביצוע ניתוח ומאז נתון במצב של חוסר הכרה מזה מס' שנים. 
נוירוכירורג בכיר שאני מכירה לקה בסרטן אולם עלה בידו להחלים.  
כל הללו היו אנשים משכמם ומעלה. מלח הארץ . אחד אחד.

אולם הבעיה איננה רק של הנוירוכירורגים. גם במקצועות אחרים רופאים לוקים בשבץ בהתקפי לב ובסרטן. ללא שום פרופורציה לאחוז הלוקים באוכלוסיה וללא שום גורמי סיכון אישיים.

מבחינת הנוירוכירורגיה הרי המסקנה מתבקשת היא שעיסוק במקצוע זה גורר עמו סיכון משוער של כ- 8% תמותה בעת השירות.

איש מכם לא היה מסכים להכנס לניתוח שבו יש סיכון של 8% תמותה מתוך הסכמה אלא אם כן אי ביצוע הניתוח כרוכה בתמותה גבוהה יותר נכון?

כנראה צריך לשאול אנתרופולוג לנוכח הנתונים הללו מה מביא בני אדם כשרוניים כל כך לעשות בחירה כה הזויה? 

או שמא האיש המתאים לשאול הוא פסיכיאטר - שמא כולנו איננו שפויים? אולי הדיסוננס גבוה מידי?

רבותי, הכתובת נתונה על הקיר.

לא הרופאים צריכים לצאת לרחובות ולשבות. עם ישראל צריך הפעם הזו ללכת ולהלחם על חיי רופאיו הלוחמים עבורו יום יום.

אם עם ישראל לא יעשה כן בסופו של דבר הרופאים שהם אנשים חכמים (אם יותר לי ) יבינו את הרמז ויבינו שאין בעצם בשביל מה או בשביל מי להתאמץ. 

אם הציבור לא ידע לתמוך ברופאיו וימשיך להתלונן עליהם במקום להודות להם, להכות אותם במקום לתגמל אותם, אני מתנבאת כי יבוא יום בו גם הרופא לא יחוש יותר מחוייבות להלחם על חיי החולים שלא היו מוכנים להושיט לו יד בעת צרה (או שאולי הוא יהיה עייף מידי או חולה מידי מכדי לעזור...).