שעת בוקר מוקדמת. אני משכימה לקום. בשעה שמונה יש לי שיעור פילאטיס. בכדי להיות מוכנה לשיעור, עלי להשכים כבר בשעה שש וחצי. לשתות קפה, להתארגן. לצעוד עד למכון. ההליכה לשם היא חלק מהאימון שלי, כך שמתי לי למטרה, למרות שהדרך לשם בחלקה בעליה די  משופעת ומלווה במאמץ בעבורי. אך בכל פעם אני מרגישה הרגשת ניצחון קטנה. הבוקר, בין הפוגות הגשם הייתה הצעידה מרעננת במיוחד, אך לא קלה, כי חשתי בקושי כתוצאה מכאבי השרירים ברגליים. אני מתרגלת בדרך שאיבת שריר הבטן, תוך כדי ההליכה, וגם נשימה עמוקה, בדיוק כפי שלמדתי בשיעורי הפילאטיס. ג'וזף פילאטיס בוודאי היה גאה בי, אני אומרת לעצמי, נושכת קצת את השפתיים, מרוב מאמץ אני שולחת ידיים דימיוניות שדוחפות אתי במעלה הגבעה  קדימה... 
אני מגיעה לשיעור ומחייכת לעצמי. עשיתי זאת. הפעם השיעור לא היה לי קל. מדי פעם חשתי שהשרירים לא עומדים במאמץ. בדרך כלל אני מבצעת את כל התרגילים כמו כל המתרגלים. הפעם, נאלצתי להוריד ממשקולות ההתנגדות אחרת לא אוכל להמשיך. כמה שזה סימלי...
אני מאותת למורה שזה קשה לי מדי. היא מורה לי איזו משקולת להוריד. בודקת בהמשך אם זה מתאים לי. אני מתקדמת בקצב שלי. כעת אני מבינה שזה בסדר. אם אני רוצה להמשיך, זה חייב להיות מותאם למה שאני מסוגלת ואני צולחת את כל השיעור , אבל בהילוך נמוך יותר. במיוחד חשוב שכל התרגילים מבוצעים הכי נכון שאפשר. 
בדרך הבייתה אני חושבת על העבודה הרבה שאני עושה כעת. כל כך שקועה בעבודת יצירה בסטודיו, בעבודות לקראת מכירות לקראת החג. שמתי לי למטרה להכין הרבה דברים ולפתוח את הסטודיו ואת ביתי ללקוחות לפני החג ומהלך חול המועד. 
ופתאום, בזמן שאני צועדת כך, חשבתי לעצמי מחשבה "פרועה", נניח שאוריד גם פה "משקולת", אסתפק בקצת פחות, אחליט שאעשה כמות קטנה יותר של עבודות, אחרת יש סיכוי שאם יחמיר מצבי, אולי לא אוכל לעשות את כל המכירה בכלל...
ההחלטה הזו אולי נראית ברורה ופשוטה, יגידו רבים, אך לא לאנשים החייבים שליטה בחייהם האוחזים בעשייה מעבר לדבר עצמו. כשהעשייה הופכת כבר לנטל, למשא כבד, ויש חשש  שאולי בגלל איבוד שליטה תאבד כל יכולת העשיה, מגיע התסכול והיאוש.
החלטתי לעצור רגע לפני. לעשות את העבודות שלי הכי טוב שאפשר בכמות שאני יכולה לפי יכולתי הנתונה.
אני מסתכלת עליהן כעת, ממתינות לי בסטודיו, הן במצב לפני סיום. אני יודעת שאם אסיים את מה שיש לי כעת אוכל לעמוד במשימת המכירה ותהיה לי קולקציה נאה ביותר. לא ענקית אבל מספקת.
אני רוצה להיות במקום הזה. להסתפק במה שאוכל להספיק אבל לעשות את העבודות הכי יפה וטוב שאפשר. כי האיכות שלהן חשובה לי.
פזית, אני אומרת לעצמי, יש עוד משהו שאת הבטחת לעצמך, זוכרת?
כן, אני אומרת, לעשות הכי טוב שאפשר... להוריד משקולת, זו לא בושה, הכי חשוב זה לעשות את התרגיל נכון!
ולנשום...  ג'וזף פילאטיס טען ,כי נשימה היא הפעולה הראשונה והאחרונה בחיים , ועל כן יש לנשום נכון.