מניעה או טיפול?

כספורט תרפיסט שעוסק רבות בטיפול ברקדנים, אני נתקל כל הזמן בשלב הטיפול כאשר הפציעה כבר התרחשה. לעיתים, פציעות קלות ניתנות לטיפול יעיל ובזמן קצר, מה שמאפשר להחזיר את הרקדן לבמה במהרה, אך כמובן שלא כך אמור להיות וההימור הוא מיותר וניתן למניעה.

חלק חשוב מהטיפול במרכז "ללכת עם הגוף" הוא החינוך של הרקדנים ואנשי הספורט כייצד להמנע מפציעות נפוצות בהתאם לסוג הפעילות בו הם עוסקים, בהתאם למבנה גופם ובהתאמה מוחלטת לאורח החיים האישי והמקצועי.

אני מאמין שפעילות מניעתית היא חלק בילתי נפרד מההופעה של אותם השחקנים ורקדנים וכפי שקוראים תסריט לפני שמשחקים את הדמות, כפי שלומדים את התפקיד לפני שרוקדים בלהקה – יש ללמוד את נקודות התורפה, את סיכיי הפציעות ולהכין את הגוף בהתאם.

איך רקדנים עושים זאת?

1. במהלך לימוד התפקיד, הצעדים הטכניים, השילוב שלהם בהופעה, יש להעריך את רמת הפיזיות בכל מקטע (Number). רצוי שאיש מקצוע יהיה מודע לפציעות קודמות כדי לדעת להתאים את המניעה כבר בשלב הזה.

2. בוחרים את האזורים עליהם נעמיד את רוב העומס ואותם נחזק ב"שרשרת תנועתית עולה" כלומר מהמקום הראשון שנוגע ברצפה ועד אותו האזור שיחזיק את משקל הגוף.

3. מגמישים את הגוף ומאריכים את התנועות כדי לאפשר לעומסים להתפזר על שטח גדול יותר ולגרום לפחות שחיקה.

תכנית האימון למניעה צריכה להתבצע ביחד עם הבמאי ומנהל החזרה לבין הספורט תרפיסט עוד בהכנת הרקדן – זאת כדי להגיע לאיזון מושלם בין מסת השריר, הכוח והגמישות, שלא כל חיזוק משרת את ההופעה, את התפקיד או את הדמות במחול.

בשלב השני, צריך ללמד את הרקדן כייצד להתנהג כאשר פציעה מתרחשת. גם אם אין ספורט תרפיסט שיטפל במקום, ניתן להעניק טיפול ראשוני טוב, יעיל ומונע נזקים. כל זה, רצוי שייתבצע בהדרכה מתאימה לרקדנים.

לסיכום

הגוף של הרקדן הוא כלי העבודה שלו. כפי שאנו דואגים שכל כלי העבודה שלנו יהיו מוכנים למשימות השונות, דואגים להחליף את הדברים שמתקלקלים ולטפל בטיפול שוטף ובתחזוקה, כך גם צריך לנהוג עם גוף הרקדן. הדרכה מתאימה תמנע פציעות שבסופו של דבר עשויות להיות בעלות משמעות אומנותית וכלכלית גדולה יותר.



אריאל הרלב, ספורט תרפיסט של להקת "מיומנה", של רקדנים במסלול "ביכורי העיתים" ושל להקות מחול שמבקרות בארץ.