התבקשתי לכתוב על הסיפור מאחורי הסרטון שעשינו על הסוכרת, בעקבות זכייתנו במקום הראשון.
אז ככה – ד"ר גדעון רון הוא מראשוני העוסקים ברפואה הסינית בישראל. הוא גר במושב אמירים שבגליל. לי קוראים יעל, אני גרה בתל אביב ואני בוגרת בצלאל במגמת צילום ועריכת וידיאו, ובזה אני עוסקת בשנים האחרונות.
לפני כחצי שנה הגעתי אל מרפאתו של ד"ר רון בתל אביב בעקבות בעיה רפואית כלשהי ממנה סבלתי. הטיפול עזר. וכנהוג אצל גדעון, נשמר קשר (שאלות של מטופלים) במיילים ובטלפון.
יום אחד הפתיע אותי גדעון כששלח מייל וסיפר, שהסבו את תשומת ליבו שבאתר 'כמוני' מתקיימת תחרות סרטונים על סוכרת ושאל אם בא לי להשתתף. כלומר, שנעשה סרטון ביחד. הוא עם הידע המקצועי-רפואי שלו ואני עם הידע המקצועי-צילומי שלי. חשבתי שזה רעיון לא רע והסכמתי.
בשלב הראשון התחלנו לזרוק רעיונות. בסופו של דבר התגבש הקונספט (שהתבסס על זיכרון שהיה לי מתוכנית הטלוויזיה 'פרפר נחמד'), שעל פיו הירקות הם אלה שיתנו את הטיפים להתמודדות עם מחלת הסוכרת. גדעון התיישב לכתוב את התסריט ואני התחלתי לרכז את ציוד הצילום ואת הירקות.
לאחר שהכל היה מוכן, התכנסנו יום אחד בחדר המרפאה של גדעון במרכז הרפואי מרום בזל והפכנו אותו לאולפן צילום מאולתר. אפשר לומר: מאולתר ופרימיטיבי. טלפרומטר לא היה לנו כמובן, אז תלינו על חוט, מול העיניים, את דפי הטקסט המודפסים (ראה תמונה).

את הרקע הכהה (הנדרש לצורך הוספת תמונות רקע של ירקות) יצרנו על ידי הדבקת בריסטולים כהים על הקיר. דאגתי שצבעי הבגדים יהיו מנוגדים לרקע (ראה תמונה).

לסרטון של פחות מארבע דקות התבקשו יותר משמונה שעות של הכנה וצילום. אבל לפחות עשינו כושר: קמנו כל כמה שניות להחליף את הדף המודפס עם הטקסט (חשבנו שאפשר יהיה לתלות מלכתחילה את כל הדפים ורק להקריא, אבל הסתבר שאז העיניים מתרוצצות לכל מיני כיוונים וזה נראה ממש נורא...!).
עייפים אך רצוצים סיימנו את יום הצילומים ואני לקחתי את החומר הביתה לעריכה. יצא מה שיצא (היוצרים תמיד חושבים שיכול היה לצאת משהו טוב יותר...) ושלחנו את הסרטון לתחרות.
שימח אותי לשמוע שזכינו במקום הראשון. ביום שלישי 8.2 זומנו גדעון ואני למכון גרטנר בבית החולים תל השומר, למפגש עם נציגות המכון ואתר 'כמוני' לטקס הענקת הפרס (גדעון "התלונן" על כך שהוא גבר יחיד בין 7 נשים...).
את האייפד שקיבלנו גדעון נתן לי (כבר בשלב הכנת הסרט הוא הודיע לי שאם נזכה, הוא מוותר עליו למעני).
כבר בדרכי הביתה הגעתי למסקנה, כי האייפד ישמש אותי פחות משני מסכי מחשב אותם התכוננתי לרכוש כבר זמן רב. פניתי אם כן לאייל, בעל חברת netservice בבני ברק, אצלו נקנה האייפד, והוא, באדיבות רבה ותוך שירות שבאמת ראוי לציון, החליף לי את האייפד בשני מסכים. סופסוף יש לי מסכים דקים וחדשים במקום השמנים-הישנים-המקרינים ההם...
אז המון תודה לכולם ושכולנו נהיה בריאים!!!
יעל נשר