מספיק שבריר שנייה כדי לשנות את החיים של אדם מקצה לקצה. במהלך עבודתי במחלקה לשיקום נוירולוגי ראיתי הרבה אנשים ש"רק" עצמו עין לשנייה, או כאלה שלא הבינו מאיפה צץ העץ שגרם להתנגשות, בעקבותיה נותרו משותקים. נכון שמוזר להגיד את זה ובטח עוד יותר מוזר לשמוע, במיוחד עבור אלה שלא באים מתחום השיקום, אבל האנשים האלה, נפגעי חוט שדרה, לרוב מצליחים להתגבר על המשכולים שהחיים הציבו בפניהם בזכות עצמם, המשפחה וכמובן החברים. ביום שני ישודר ב"קשת" פרק 5 בסדרה "איך להיות מאושר בשישה שיעורים". הפעם התוכנית תתמקד באהבה, חברים ואושר. בתוכנית יופיע ליאור חביב שנפצע במהלך רכיבה על  אופניים בשנת 2004, בעקבותיה נותר משותק בידיים ורגליים מגובה C6. ליאור עבר את תהליך השיקום אצלינו במחלקה, בתל-השומר. אני רוצה לספר לכם קצת על ליאור. ליאור הוא מסוג האנשים שאתה נמשך ומתחבר אליהם בין אם תרצה או לא תרצה. כריזמתיות, אכפיתיות, רצון לעזור וכוח פנימי אדיר- אלה הן מקצת התכונות שמאפיינות אותו. את ליאור הכרתי כאשר חזרתי למחלקה מחופשת לידה. באותו בזמן, הוא כבר היה מספר חודשים במחלקה ו"צבר" ביטחון. אחרי היכרות קצרה היה לי ברור שליאור יהיה מסוג המטופלים שאתה נשאר איתם בקשר, גם אחרי שהם משתחררים מהמחלקה. וכך אכן קרה. הפציעה והשיתוק לא הפריעו לליאור להמשיך להתקדם בחיים. דוגמא קטנה היא למשל הדוקטורט שהוא סיים אחרי הפציעה.  אחת הכתבות שעשו עליו הופיעה במגזין "מנטה" לפני מספר חודשים. זה יתן לכם טעימה קטנה ואני בטוחה שיתעורר בכם רצון להכיר את ליאור, כפי שקורה להרבה אנשים כבר אחרי היכרות קצרה איתו."ביום אחד אתה הופך לנכה. סיפור אמיץ"