חברים שלום
הסדנה המודרכת ע"י ביה"ס "אמון" בהדרכת איל ואיילת מגיעה בימים אלה לאמצע הדרך,בסדנה לוקחים חלק 16 משתתפים כולם ניפגעי חו"ש ברמות שונות, אני עצמי משתתף בסדנה ומרשה לעצמי להגיד לכם מספר מילים מהמקום של נפגע "טרי" כמו שהחברה' כינו אותי,מהמקום שבו למעשה אני יושב שעות ואומר לעצמי כל יום -איך זה קרה לי ודווקה לי,ועכשיו שזה קרה לי איך אני עומד בזה מול האישה מול הילדים מול החברים "הישנים" שהלכו עם הזמן למחוזות אחרים...מול המציאות החדשה....

ואני מודה שהיה קשה לי להבין איך רק בעזרת מילים ועוד מילים אני יכול לשנות את התובנות המקובעות שלי...ואז ניזכרתי בשיר הניפלא של להקת פיקוד מרכז משנות ה-70 - אילו ציפורים היו דוברות כבני אדם.....- ואז עשיתי מעשה ולאחר 4 פגישות "חימום" אני הרמתי להנחתה את הבעייה האישית שלי,ותאמינו או לא אפילו מצאתי מספר רעיונות לפתרון ....חברה אני הולך היום עם פחות "חצי טון" מעל הגב...זה לא הוריד לי את המינון של הליריקה והדנטריום אבל זה הוריד לי את המינון של החרדה מהלא נודע,את החרדה מהעתיד הלא ברור....ונותן לי לחשוב קצת אחרת מדרך המחשבה המקובעת שבה בחרתי ללכת לאחר הפגיעה, יש לי "ארגז כלים" חדש שאיתו אני מסתובב עם ראש מורם...רוצים לדעת מה יש בארגז הכלים הזה כיתבו לי על כך. ואז אוכל לענות בפוסט הבא.
לכל חברי הקבוצה אתם מוזמנים לקחת חלק.....
אוהב אותכם-אורי