הבוקר קמתי ויש לי לא מעט כאבים .
מצב רוחי ירוד קמעא. אני ניגש 
לארון התרופות לוקח את הליריקה. הטרמאדקס
כחלק מתפריט ארוחת הבוקר שלי.
החתול שלי קוויזל .מרים את זנבו .מזיז אותו ימינה ושמאלה.
מחכך את גופו בשוק הרגל שלי. מיילל בנחת .
נראה שהוא רוצה לומר לי משהו שאנני מבין.
דבר אחד ברור לי שמצב רוחו טוב משלי.
התיישבתי לי בנדנדה שבחצר. וקוויזל בעקבותיי.
מתיישב לידי .ושוב מיילל בנחת .כאילו שהוא יודע
שלא הבנתי אותו קודם .ושב וחוזר על דבריו כביכול.
תוך כדי שאני מתנדנד בנחת .אני חושב ואומר לעצמי .
תראה את קוויזל .חתול שאין לו בעולם כלום .
גם כשכואב לו משהו אין לו למי לספר .
אין לו תנאים טובים בחיים כמו בני אדם. 
והוא נראה שמח ומרוצה מהחיים .
לרגע עם כל הכאבים שלי.הבחנתי פתאום ביופי העולם .
איך שהפרחים שבגינה מחייכם .כאילו מחייכים אליי ואומרים 
לי תראה איזה עולם יפה .השמש זורחת .הציפורים מצייצות.
השמיים התכולים .השדות הירוקים .הפרחים הצבעוניים .
קוויזל נראה שכאילו אין לו דאגות כלל .
חשבתי וחשבתי.והגעתי למסקנא 
שצריך להרגיש את הכיף שבחיים למרות הדברים המציקים
לכל אחד מאיתנו .גם אם מדובר בכאב כרוני שלא מרפה.
אפשר להינות מהרגע. ולא לחיות את העבר או את העתיד
אלא את הרגע ממש
אחחחחחחחח החיים באמת יפים .
תודה לך קוויזל