לפני כשלוש וחצי שני, התבשרנו שיש לנו ילדה מתוקה. ידענו שהיא מתוקה מאז שהיא נולדה אבל לא ידענו עד כמה מתוקה. מסתבר שיש יותר מדי מתוק.
ההתמודדות איתה ועם שאר בני המשפחה, ביחד עם היותי במקצועי מטפלת משפחתית, הביאו אותי להחליט שאני מלווה משפחות עם ילדים שמתמודדים עם מצב רפואי שונה: סכרת, צליאק, קרוהן, אסטמה, כל מה שאינו תקין ואפשר ללמוד לחיות איתו.
ההחלטה להכנס לתחום הזה של ייעוץ משפחתי היא החלטה לא קלה. שהרי משפחות במצב של קבלת הבשורה כל כך מבולבלות שלא בטוח שיש שם מקום לעוד מישהו שיילווה ויאמר מה לעשות. וגם איך מציגים את הנושא הזה? איך מציגים את עצמי בהקשר הזה? אם אגיד "משפחות עם ילד חולה" אני חוטאת לדרך שלי, למוטו שמלווה אותנו מאז שבתנו קיבלה את הבשורה. אם תשאלו את הבת שלי, היא לא מגדירה את עצמה כ"חולת סכרת" אלא "יש לי סכרת". היא מתיחסת לזה בטבעיות, משהו שהוא חלק מהחיים. צריך להתמודד אבל היא לא "חולה" ואני לגמרי מסכימה איתה. וזאת אחת המטרות שלי בליווי - להדגיש את ההתמודדות, הלמידה, החיים עם משהו שהוא שונה, לא קל, אבל אפשרי לחיות איתו.
אז איך אציג את עצמי? משפחות עם ילד ש... מה? מה אומרים שמייצג את המצב, את הקושי אבל לא נותן לקושי את הבמה כולה. קצת כמו שם האתר, "כמוני", כלומר, קצת כמו כולם.
אז אני יעל, מלווה משפחות וילדים עם קושי בריאותי שצריך ללמוד לחיות איתו. סכרת, צליאק, אסטמה, קרוהן, אפילפסיה... מה שעונה על ההגדרה של מצב בריאותי שאפשר לחיות איתו, לנהל אותו ולהתמודד איתו בהצלחה. "צריך ללמוד לחיות עם זה".
להתראות, יעל