הנשמה שבנו היא זכה וטהורה. היא אינה זקוקה לגאולה, ל"תיקון" או לריפוי. האור שלה, והאור האלוהי שמוקרן דרכה בנו, עלינו, על חיינו ועל חיי האנשים האחרים – מאיר, קיים ואינו מוטל בספק.

הייעוד של כל אדם ואדם הוא להיות אישיות (גוף-נפש-רוח) חדורת נשמה:
a Soul infused personality.

כל אדם והאישיות שלו, כל אדם ואותו חלקיק יקום צנוע שהוא ער לו ופוגש אותו. עולם הנפש, הגוף, אנשים אחרים – קרובים ורחוקים, התקשורות הקשרים והיחסים, חלקת האדמה עליה הוא מהלך.

כל אדם והחיים שלו. זוהי חלקת האדמה שהוא נועד "לעבדה ולשמרה". לזרוע בה אור. אף אחד אחר אינו נמצא בדיוק במקום בו אני נמצא. אף אחד אחר אינו יכול להחליף אותי. רק אני נועדתי להאיר מהמקום בו אני נמצא. יש את אלה שקרובים לי, לידי, איתי, לפני, מאחורי, מתחתי ומעלי. אבל רק אני יכול לאפשר לאור להאיר במקום המדויק שאני בו.

החיים האישיים והפרטיים שלנו מהדהדים גם חיים אחרים, זמנים אחרים, עולמות אחרים. חלקם מקרינים אלינו אור, תעצומות נפש, ברכה ואהבה. חלקם זקוקים לכך שאנו נקרין עליהם את כל אלה. והכול ניתן לנו בדיוק מושלם, במידה, בהקשר ובזמן המדויקים והנכונים לנו.

כל קושי נולד אל חיינו עם הנחיצות והאפשרות המלאים באשר להכלה והארה שלו. כל סבל (בנו ובאחרים, בעולם) זקוק לנו כדי שנכיל אותו, נאהב אותו, נברך אותו, נאיר אותו, ולמרות שלעיתים קשה לנו מאד – הדבר אפשרי לנו.

בשום פנים אין פירוש הדבר שעלינו להתמודד לבדנו, בעצמנו, ללא עזרה. עזרה תמיד קיימת עבורנו, בתוכנו ומחוצה לנו, והאתגר והשיעור לעיתים קרובות הוא לא לסרב לעזרה, לא להתנכר ולהתנגד לה, אלא לקבל אותה בכבוד ובאהבה. העזרה מאפשרת לנו למלא את החלק שלנו.

"השיעורים" נולדים בעקבות זריעת האור שלא שלמה, בנו, באנשים אחרים, ביקום. פעם יכולנו לזרוע אור ללא מכאוב. ישנן גם זירות בחיינו שהדבר עדיין אפשרי בהן. אבל כאן וכעת השיעורים מכוונים אותנו לתיקון מלאכת האור. הם בדיוק מה שנחוץ לנו, כאן וכעת, כדי להתגבר ולהתקרב לייעודנו. הם לא נועדו לקדם אותנו במסלול של הצלחה, חומרית או נפשית. הם לא נועדו ללמד אותנו לקח. הם לא נועדו לתרום לאיכות חיינו – למרות שבהחלט אפשרי שכך יהיה הדבר.