לפני למעלה מ 13 שנה ..... להערכתי איפה שהוא שם בשלהי כיתה ז' בחטיבת ביניים, הסתכלה על עצמה ילדה שתמיד אהבו אותה, העריכו אותה גם החברים, גם המשפחה - ילדה שלא יכלה לבקש יותר ממה שהיה לה.
ילדה שהתחילה את ביה"ס היסודי וגם סיימה אותו בהצלחה רבה - הגיעה לחטיבת ביניים בה למדה קצת מפוחדת- אך לא זה מה שהרתיע אותה מכל ההתחלות החדשות הקרבות ובאות.
רק דבר אחד עצר אותה מלהיות המאושרת באדם- דבר שליווה אותה מאז כיתה א' או יותר נכון, מאז זוכרת את עצמה בגן.... זה היה העודף משקל שלה, עודף משקל שהיה סביר לאותה התקופה אך ברבות השנים הלך ותפס תאוצה, נעשה למין כדור שלג שקשה מאוד לעצור אותו,,, לא משנה מה אמרו לה, מה עשתה- תמיד עודף המשקל חיכה בשקט בפינה - היה שם תמיד כדי לנחם, כדי לחבוק, כדי שאליו תוכל לברוח בכל פעם שתרצה.
אך לא עוד!!! הילדה , שכבר לימים נעשתה לנערה מתבגרת החליטה לעשות מעשה ולהשיל מעליה את כל המעמסה הגופנית והנפשית שאותו עודף משקל נשא על כתפיו.-
הילדההחליטה באומץ רב להתחיל דיאטה תמימה ונאיבית בתכנית מיוחדת בשומרי משקל- התמידה כל שבוע וראתה איך לאט לאט כל הק"ג המיותרים יורדים ממנה באדיבות די רבה, הייתי אומרת....
עם הזמן כדרכו של הטבע, הגוף היה צריך קצת מנוחה והחליט לעצור את המירוץ האינסופי הזה.... ועצר לכמה שבועות בודדים, יש לומר את הירידה במשקל-
כפי שהבנתם הנערה האמביציוזית הזו לא חדלה לרגע, והחלה לעשות עודד יותר ויותר מאמצים על מנת להגיע ל"משקל הכבוד"- כך קראו לזה אז.
לאט לאט השעות בחדר הכושר נפרשו על פני זמן יותר רחב של היום, והנערה הפכה לנערת רחוב מרוב ההליכות ברגל שעשתה.
ניתן היה לראות כבר באותה תקופה- איך כמויות האוכל הולכות להן ומצטמצמות משבוע לשבוע , מיום ליום, משעה לשעה......

המשך יבוא......