זה התחיל בחיפוש אחרי תבנית למאפים קטנים, שלא יגמרו לי את כל הכוחות...
כי למרות הבילבול- המציאות כאן ובגדול.
שוב סטרואידים, במקום שונה ומינון שונה, עם תחושות שונות וחדשות 
עם פרצופים שונים וצוות שונה,
סדר יום שונה ומבחנים וטסטים- שלא יהיה משעמם ...
והחיוך חוזר, והצחוק כבר יותר מחליק,
והרצון לאפות- אומר שאני כנראה מרגישה יותר טוב- או שאולי אני מתרגלת...
והתבנית- שצריכה להיות הכי מתאימה למאפה 
והשיחה  הזו מהבוקר - שפותחת לי את הראש לדברים שאני יודעת ובכל זאת צריכה לשמוע,
שגורמת לי לחשוב שאני זקוקה לתבניות האלו בחיים שלי- כי ככה אוכל באמת להמשיך- להחזיק מעמד....
וזה כל כך זורק אותי להריון- שבו עם כל שאלה הייתי פותחת את הספר- את המדריך- שנתן לי מידע - ותבנית - ש"ככה זה אצל כולן וככה זה צריך להיות-" תבנית מקובלת ...

אבל למרות שאני עוד ירוקה, הבנתי כבר טוב מאוד  שבניגוד להריון- אין את "המדריך הישראל לטרשת נפוצה" וגם אם מאוד ניתאמץ, לא נוכל להוציא כזה.
מקסימום יהיה המדריך לטרשת הנפוצה שלי- ספר על ספקולציות והירהורים.....

אולי אני אכתוב ספר בישול ?