שלכת
לפני 5 ימים
47 צפיות
בשלכת בצאת הכוכבים,
כשהעצים השילו את עורם מהפנים,
התהלכה לה ילדונת עטופת צבעי אופל ,
ומבטה מוחבא מאחורי הכלים.
לא נשאר דבר לקחת, הכל כבר נעלם.
בראשה היא נאחנת, מנסה להרגיש מושלם.
היא לא יודעת איך לחבר את המילים,
כשהיא מנסה הם תמיד בורחים,
ומה נותר לעשות כשלא מוצאים חתיכה?
מנסים לבנות את הפאזל מההתחלה.
תגובות
עוד פוסטים בבלוג: SunEater
כוס הדמעות
ללא תכולה אני יושב במקהלה ומביט בכל הצבעים,אני מרגיש שהם סוגרים עליי ולוקחים לי את המילים.כל הציפיות שעליי נופלות גורמות...
קראו עוד
זרים בחושך
שני חלקים מאותה החוויה; איך אנחנו זרים?מרגיש לי שעברנו את אותו הסיפור במשך חיים שלמים.נכנסנו למגרש המשחקים של הגדולים לל...
קראו עוד
אני האדם מלא האש.
הצתה גוררת מעש ואני לא מרגיש שאני יכול לעצור,ברגע שהכפתור נלחץ הכל מתגלגל לתוך הבור,אני יכול להתהלך על פני האדמה ולהחזיק...
קראו עוד
נשאבת אחורה
אני פוגשת בסערה ובי היא לא משחררת, היא מתחננת בפניי שאביט אחורה ואבין מה היא אומרת, היא נושבת בשיערי ואני מתפוררת ברוח, ...
קראו עוד
שרי מתנדבת ער"ן
לא יודעת, אבל בסוף יודעת לא רע בכלל 🔅
נמרוד - מתנדב ער"ן
הכתיבה שלך נוגעת ללב ומלאה ברגש עמוק. את מצליחה להעביר תחושת בדידות ועדינות פנימית באופן פיוטי ומעורר הזדהות. הדימויים של השלכת והפאזל השבור יוצרים תמונה חזקה של חיפוש עצמי והתמודדות עם אובדן, אך גם של תקווה, האפשרות להתחיל מחדש.
יש לך קול ייחודי ונוגע מאוד בלבבות האחרים, היינו שמחים לקרוא עוד ממנעמי פרי עטך.
SunEater
אני מודה לך, מחמם את הלב לשמוע:)