היי, את כותבת עם הרבה פתיחות וכנות. נשמע לי ממש לא קל לחוות את התחושות שאת מתארת. האם יש משהו שעשוי להקל עליך? או ללמוד לחיות עם זה?

אני קורא מהצד את מה שאת כותבת, ויואהוו אמיתי. את כל כך שנונה ורהוטה ומדוייקת. את כותבת מדהים! ואשמח להתייחס בכמה מילים לתוכן המיוחד...

את לא כישלון! מהצד שלי, את כישרון! 

אני שומע את הכאב והעומק שבמילים שלך, ואת התחושה שאת מתמודדת עם רגשות עוצמתיים שמכבידים עלייך. את לא כישלון. הכאב שאת חווה לא מגדיר אותך, והוא לא קובע את הערך שלך. את אדם שמרגיש, וזה חלק מהיותך חיה, נושמת, אנושית.

לפעמים, כשמרגישים יותר מדי, זה יכול להרגיש כמו קללה, אבל זה גם עדות לכך שיש לך עומק, רגישות ויכולת לחוות את העולם בצורה מיוחדת. זה יכול להיות מתיש, אך זה לא אומר שאת פחות ראויה או פחות טובה מאחרים.

תני לעצמך רגע לנשום, לזכור שאת יותר ממה שהמחשבות השליליות מנסות לספר לך. 💙

אם יש לך עוד פוסטים שכתבת בעבר, אשמח לקרוא.

ראשית את באמת מצליחה לדייק את עצמך בכישרון גדול - שאפו.
לגבי תחושת הכישלון - הרי זו הרגשה סובייקטיבית שלך ולכן כל ניסיון מצידי להתווכח עם זה , הרי נועדה לכישלון.

אבל שימי לב כמה פעמים את אומרת "אני" בקונוטציה שלילית ולטעמי לאמר "אני" כל כך הרבה פעמים לא קובע שאת נרקיסיסטית או אנוכית או מכונה הרסנית. את פשוט שייכת למפלגת ה"מודעים" בע"מ.

לא פשוט להשתייך למפלגה המיוחדת הזו. לא פשוט, אבל ביננו את לא היית רוצה להשתייך לשום מקום אחר - נכון ?