אני מסתכלת במראה 

אני פשוט עומדת בכתפיים שמוטות 

עיניים כבויות , ידיים כואבות 

הדמעות כמעט ונוזלות 

אני לובשת איזה טרנינג רחב 

ולא הסתרקתי אפילו 

המבט האדום שלי בוהה במראה 

אני מרגישה את הידיים שלו עדיין תופסות בי

עדיין רואה אותו יושב עליי מחזיק בי חזק כול כך 

אני השתוללתי וצרחתי 

אבל זה לא באמת עזר לי 

וזה לא משנה מה הבטחתי 

ניסיתי התנגדתי אבל הוא עדיין 

פגע בי 

עברו כבר יומיים ואני תקועה שם לבינתיים 

לא מצליחה להתרכז 

אפילו לא בשיעור או שתיים 

ההשתקפות שלי מסתכלת עליי חזרה 

מבפנים היא כבר שברה הכול 

הכול רוסק לחתיכות 

חלקם גדולות , חלקם קטנות 

היא עדיין צורחת משתוללת 

מרביצה , מתגוננת 

הכול העיקר שהסוף יראה אחרת .. 

עכשיו מקיפים אותי 

אנשים במדים , אורות אדומים-כחולים 

ממלא פרטים, מזהה פנים 

הכול חוץ מאת עצמי מבפנים …