כל יום לאחרונה מרגיש עם לבל של כאבים שעוד לא חוויתי.

האצבעות בכפות הרגליים מרגישות דבוקות, כל פעם כאב 

מסוג חדש כאילו וחסר לי.

שוב מוצאת את עצמי מתעסקת עם השיער שלי בצורה 

אובססיבית כי הכל שם קשרים כבר ואני מנסה לפרום את זה 

ללא הצלחה במעין אמוק כשבתכלס יש לי בכלל זרמים כל  

פעם שאני נוגעת בשיער/קרקפת וזה גורם לכפות הרגליים 

שלי להתקשות עוד יותר ומחליש אותי ממש.

אין לי כוחות כבר לסחוב עוד במצב הזה, זה סבל ולאף אחד 

אין מושג בכלל מה אני חווה כל שניה בלי הפסקה ואני מנסה 

כל כך חזק אבל זה חזק ממני כבר ואני לא מאמינה כבר שזה 

בר שינוי בכלל.

 זה גורם לי לחשוב שחבל שאני פחדנית, אני ממש לא רוצה 

ככה עם כל הסבל הזה.

מעדיפה לא להיות למרות שזה לא הרצון האמיתי שלי ורחוק 

מאוד מכל מה שאני אבל זה מצב שאני לא יודעת 

איך להתמודד איתו ולגשת אליו בכלל.

מרגישה כאילו שאין ברירה כזה מצד אחד מצד שני אני אומרת 

לעצמי שתמיד יש ברירה.

אלה המלחמות הפנימיות שדיברתי עליהם בשאר 

הפוסטים, אני שני הצדדים בו זמנית.

לא מצליחה לקחת החלטה בכלל וגם אם כן אני לא סגורה 

עליה בכלל אז יכולה פתאום לחטוף ברכיים קרות ומעבר לזה 

לחשוב לעצמי גם על למה לא בחרתי באופציה השניה.

רוצה חופש מהראש ובכלל מהכאבים שלי, זה מטמטם אותי 

כבר ואני לא אוהבת את הבנאדם שהפכתי להיות בעקבות 

הכאב.

לא מבקשת הרבה, תן לי שעה אפילו שבה לא ארגיש כאב.

זה יעשה לי כ"כ טוב וייתן לי תקוה אמיתית שיכול להיות 

שדברים עוד יסתדרו ושלא צריך לרוץ לכל עבר.

הקפאון בכפות רגליים מחרפן אותי וזה שאני לא יכולה 

להישאר סתם בתנוחה מסוימת מעבר ל2 דקות אז איפה לישון 

8 שעות בכלל??? זה בגדר חלום...עצוב ממש

שורפות לי הכפות רגליים ברמות וכאילו דביקות וקשות /: רוצה 

לחזור לעצמי.

מרגיש כמו חלום בלהות שאני חייבת להתעורר כבר ממנו