עייפתי

מהכאבים, מהעצבות, מהבכי, מהלבד, מהשקט, מהריק, מהדאונים, מהכלום, מהנפילות.

מלילות חסרי שינה, מהאובר ביקורתיות שלי כלפי עצמי, מלרחם על עצמי

מלהיות תלויה באחרים

מלהילחם במחשבות השחורות ובכלל

מזה שאני מוותרת בקלות, מזה שהרחקתי את כולם מסביבי, מזה שלפעמים אני שמה לעצמי רגליים

מההרס העצמי העצום שקיים בי, מזה שאני פחדנית, מזה שאני לפעמים מאכילה את האגו שלי לא משנה מה המחיר

מלהעמיד פנים

מלהיות עם פרצוף חמוץ, מלא להרגיש את הגוף שלי, מלא לזהות את עצמי

מלסבול

מהחרדות והפחדים

מלהמנע

מלא להיות מסוגלת לצאת מהבית

מלחשוב פעמיים לפני שאני מכניסה משהו לבטן

מלחפש פתרונות למצב שלי ומתישהו בדרך להתייאש

מעצמי