מפולת שלגים, אני מנסה להסתתר

סופת רעמים , אני נלחמת להשאר 

הגוף עייף הנשמה דואבת

הייאוש משתלט האכזבה שואבת 

מרימה את עצמי בכוחות אחרונים

אבל המציאות מכה בי ללא רחמים 

ואני נמשכת כמו אל סם 

אל החלק בי שיודע שאמצא מרגוע שם

 בתוך ערפול חושים

במקום שאין בו חיים

שהכאב והבדידות לא קיימים 

שהטירוף מרחיק אותי מאחרים 

ואני מרגישה שהאדמה רועדת 

ואני רואה את  הסערה מתקרבת 

עומדת 

מפוחדת 

מותשת 

אל מול המפלצת 

ברגע אחד התערער המגדל שבניתי

ואני ....אני נבהלתי