הוא כתב לי ביומן שאני חושבת ש"כולם מנסים לדפוק אותי". אז עוד היה הלב שלי שלם ותמים, מוכן לתת אמון. עם הזמן אני רואה כמה האמירה הזו מתגשמת. מפחי לב וגם פגיעות במרחבים טיפוליים יצרו את המחשבה הזו, שמישהו הולך לפגוע בי ולפגוע באמון שלי. בחרתי לתת בה רמון, לתת רת השקית, אני צריכה ללמוד לחיות מאחורי ההחלטות שלי. לא להכניס זעם מיותר.

זה כמו שקשה לי להגיד "הוא פגע בי", ועברתי להגיד: "נפגעתי".

ברוב המקרים, שאינם מקרי קצה, הפגיעה היא תוצר של בחירות שלנו בתוך קשרים.

לכן אני מנסה להשתחרר מהקורבנות.

אם בחרתי לתת לה שקית של פריטים יקרים, ואכן הם יגנבו, זו היתה גם האחריות שלי לעשות זטת בצורה יותר מפוקחת.

אם השקית תחזור אלי בשלמותה, שתינו הרווחנו.

הזמן יספר, אך בכל אן לא יגיד מה שההוא אמר, לא כולם מחפשים לדפוק אותי. החיים הם סדרה של בחירות ולפעצים יש בהן כשלים.