שמעו זה פןסט מאוד לא פוליטיקלי קורקט. יש כאן דברים שנאמרים והם בחמת טאבו גדול, חוצפה ועבירה על רגשות הציבור. אז מזכיר מראש שזו רק חווייה של רגשות ולא אמונה שרשית. לא ממליצה לאנשים שנחשפו לפגעי המלחמה במשרין.

העולם הזה משוגע וזה ממש בסדר.כי גם את.זה הכי בסדר כשהמקצב החיצוני תואם לזה הפנימי. ואפחד לא יבין את זה לעולם.כשבחוץ שורקים הטילים, וכולם סובלים, פתאום יש קתרזיס לא מוסבר.כולם נמצאים לפתע בתדר שלך, תדר אינטנסיבי, מלא בסבל. ברגעים הללו דווקא יש בך תקווה מפעמת. פתאום הטירוף נדמה כהגיוני.כי פתאום כם הם בחרדה, ולא רק אני.פתאום את נורמלית מאוד, וכשחטופים סובלים במערות הטבח, את חווה תקווה מרופדת ששייכת לאדם שלא סובל סבלות עשן ואונס וכאבים ורצח. פתאום כשכולם סובלים, הקיום שלך דווקא נדמה אפשרי.הדחק הקולקטיבי מצטבר ומתחבר אל הדחק שלך, ויש בך כוחות לחיות חיים מלאים, in spite כל הדברים הקשים שעברת.המוטיבציה מתגברת, כשמותר לך להיות מסכנה, כי עכשיו כולם מסכנים, ןזה מותר, יש לך אישור.ואז העולם שוכך. המלחמה מתערטלת מטילים, התקשורת לא משוחחת על החטופים.ושוב את סובלת לבד, שוב אסור לך לסבול.ולכן, אין לך רשות להתקיים.