אולי זה הקסם בלהתחבר, כל אחד תורם את החלק הייחודי שבו, וכך נוצר משהו חדש.. 

ואולי זה גם הצורך, ליצור ולשבח את היחודויות שבך.. 

זווית נוספת היא שאני חושבת שדווקא הייחודיות של האדם מתגלית לו (לטובה) עוד יותר כאשר יש מישהו אחר שם שנמצא ומגיב ונותן לו הד למה שהוא הביא. אנחנו זקוקים לאחרים גם כדי להיות עצמנו, כדי ךהבין מי אנחנו. מה דעתכם? 

צודקת לגמרי.. 

אבל שוב, אני מכירה את זה מהמקום המסוכן.. 

להאבד בקשר, להמחק.. 

הלוואי ואכיר דרך לעשות את זה אחרת 

אל מעלת-אורית זאבי יוגב.

את מגיעה ממקום של 'פסיכולוגית' ממקום של רוגע ושלווה אל האדם החשוך והמתמודד 

שהמיקוד שלך היא עזרה ולהוציא לאור הטוב המחובא מהמצב החשוך. וזה נכון מאוד להרבה מקרים.

אמנם אני [וכפי הנראה גם דקלה 6] מגיע ממקום של מטופל.

שמלוכד בתוך קושי ואיום [בל יתואר]. ואני אחרי סיבוב סביב הרבה פסיכולוגים.

ולצערי. אני מרגיש שהם פספסו. המקום הכבד האמיתי שלי. אני חפשתי משהו שיבין אותי ויהיה לגמרי איתי.

מצד הרגש 'האומללת ' האינטימי שבי לא היה לי מענה. [למרות שדברים צדדיים התיישרו.

ועל בסיס הזו אני כותב .

ואולי באמת תתרמי מהנסיון שלך לנושא הזו.

כי אני חושב שיש הרבה שנמצאים במקום הזו.

שהם תרמו מהכוח [הלא מובנת מאליו ממקום החושך] כוח וגם כסף [שאין לי] ובסוף יוצא מאוכזב.

אולי תבהרי את התמונה ומה באמת אפשר לעשות במקרה זו.