מסכת תענית כג עמוד א.

עוד סיפור דומה [במסר.] מסופר בתלמוד (גמרא). על דמות קדום יותר. חסיד ובעל מופת. עוד מתקופת בית שני [תקופת הזוגות. (לפני בערך 2100 שנה)] 'חוני המעגל'. שהיה גם אדם בעל שיעור קומה. כידוע. וזהו הסיפור.

אמר רבי יוחנן, כל ימיו של אותו צדיק-חוני המעגל היה מצטער על מקרא זה [לא התיישב בליבו-פסוק זה] (תהילים קכו) 'שיר המעלות. בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים'. אמר חוני מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא [היתכן שיש אפשרות לנום (לישון) שבעים שנה ולחלום] 

יומא חד יום אחד הוה אזל באורחא היה הולך ברחוב חזייה לההוא גברא דהוה נטע חרובא ראה לאיזה אדם שהוא נוטע עץ חרובים אמר ליה אמר לו חוני לההוא נוטע: האי זה (העץ הזה) עד כמה שנין טעין למשך כמה שנים הוא טעון פירות (כלומר-כמה שנים לוקח לעץ הזה עד שהוא יוציא פירות,)אמר ליה אמר לו [ענה לו הנוטע] עד שבעין שנין משך של שבעים שנים אמר ליה פשיטא לך דחיית שבעין שנין האם פשוט לך שתחיה שבעים שנה [בשביל מה אתה עמל]? אמר ליה האי [גברא] אמר לו אותו אדם עלמא בחרובא אשכחתיה הרי עולם עם חרובים מצאתי [כלומר הרי משהו הקדימני לנטוע]  כי היכי דשתלי לי אבהתי כמו ששתלו אבותי שתלי נמי לבראי אני גם שותל בשביל הבנים שלי.

יתיב ישב (חוני) קא כריך ריפתא וכרך לו לחם (ישב לאכול) אתא ליה שינתא הגיע עליו שינה נים ונרדם, אהדרא ליה משוניתא איכסי מעינא נעלם מהעינים ונים שבעין שנין ונרדם למשך של שבעים שנה.

 כי קם כשקם משינתו חזייה לההוא גברא ראה לאותו אדם דהוה קא מלקט מינייהו שהיה מלקט פירות ממנו [מעץ החרובים] אמר ליה אמר לו [חוני לההוא] את הוא דשתלתיה האם אתה האדם ששתל את העץ הזה אמר ליה אמר לו בר בריה אנא אני בן של הבן שלו [נכד] אמר ליה אמר לו [חוני] שמע מינה דניימי שבעין שנין אני מבין מכך שישנתי שבעים שנה.

 חזא לחמריה ראה את חמורו דאתיילידא ליה רמכי רמכי שנלדו לה חמורים חמורים אזל לביתיה הלך לביתו אמר להו ואמר להם [לבני הבית] בריה דחוני המעגל מי קיים האם הבן של חוני המעגל קיים [חי]? אמרו ליה אמרו לו [בני הבית] בריה ליתא בר בריה איתא הבן שלו כבר לא נמצא [איתנו בין החיים] בן בנו כן נמצא [חי]. אמר להו אמר להם אנא חוני המעגל אני חוני המעגל. לא הימנוהו לא האמינו לו. 

אזל לבית המדרש  הלך לבית המדרש שמעינהו לרבנן דקאמרי שמע איך שהחכמים אומרים נהירן שמעתתין שבהיר להם השמועות [הסוגיות ההלכתיות שעסקו אז בהם בישיבה] כבשני חוני המעגל כבשנות חוני המעגל [שאז היו הדברים יותר ברורים]. דכי הוי עייל לבית מדרשא כשהוא נכנס לבית המדרש כל קושיא דהוו להו לרבנן כל קושיא שהיה להם לחכמים ​​​​​​​הוה מפרק להו היה פותר אותם אמר להו אמר להם אנא ניהו אני הוא זה! [חוני המעגל שהזכרתם] לא הימנוהו לא האמינו לו ולא עבדי ליה יקרא כדמבעי ליה ולא עשו לו כבוד כפי שדרוש לאדם [חשוב] כמוהו חלש דעתיה נחלש רוחו בעי רחמי ביקש רחמים ומית ומת.

 אמר על זה רבא: היינו דאמרי אינשי: 'או חברותא או מיתותא'-זהו מה שאנשים אומרים 'או חברות או מוות'.

כל מילה מיותרת.