בראשית פרק ד

סיפור-מעניין. [עמוק ורחב למעמיק בה]. מסופר בפרשת בראשית. (משום מה לא מפוסם יחסי על אף שהסיפור מספרת על חטא עונש ובחירה שהיא נושא מרכזית בחיי היום יום) וזהו הסיפור: הקדמה. נמצאים כעת אחרי שנשלם מעשה בראשית. עלום קסום. מושלם. שמים וארץ. לילה ויום מסודרים, ימים נהרות ויבשה, האדמה מכוסה בכל מיני דשאים עצים . פירות וירקות. כל הטעמים והגוונים. וגם השרצים שורצים כל המינים. והעופות עפות בשמים . כל סוגי החיות והבהמות. הכל שטוח . יפה ומקסים. בצורה מושלמת.                 ויש ממין האונושי רק שניים-זכר ונקבה. אדם וחוה, ואז. (פסוק א) וְהָ'אָדָם', יָדַע [הכוונה. חיבור-זיווג] אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ; 

וַתַּהַר [פעם ראשונה, ביקום], וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן, וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת-יְהוָה [פי' עם הוי'ה כי אדם וחוה השם לבד עסק בבריאתם . אמנם כעת. יש כאן שותפות -שלשה שותפים באדם אביו אמו והקב"ה.]  

(פסוק ב) וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, אֶת-אָחִיו אֶת-הָבֶל; מזל טוב.

 הרי . בכל המרחב הארצי הפרוסה יש ממין האנושי זוג ,אדם וחוה. ושני בנים, קין והבל.

וַיְהִי-הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה. חלוקה מעניינת טבעית ומושלמת, הבל מועסק בחיות בהמות, וקין מועסק בעבודת קרקע, כל כך מעניין לראות איך שכל אחד מוצא את הסיפוק שלו היעוד שלו בלי לקחת מהשני. (כל אחד נמשך למשהו אחר איזה יופי וגיוון.) לכל אחד יש מספיק מרחב אין על מה לריב. לכאורה? 

(פסוק ג) והנה: וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה--לַיהוָה.  (פסוק ד) וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן; [שניהם הקריבו מחלקם לה', פשוט. אך אז] וַיִּשַׁע  [שעה-פירושו פנה, והתייחס.] יְהוָה, אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ.  (פסוק ה) וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה; נקודת מוצא. הנה-תחרות! הבל השיג. וקין לא. 

[הערה: האמת. שבתורה לא כתוב סיבה. למה באמת קרה כך. אלא ממה שכתוב בהמשך אפשר להבין שהבל היה אדם טוב וקין היה אדם רע.]

וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו. [טבעי, למה לו. עצוב.] (פסוק ו) וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-קָיִן:  לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ.  (פסוק ז) הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב-מעשיך, הרי שְׂאֵת [מלשון הרמה. הכוונה. תתרומם (מצבך, מעמדך.) /תתייקר,] וְאִם לֹא תֵיטִיב מעשיך, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; הכוונה: הבחירה בידים שלך. כל רגע נתון באפשרותך לחטוא. אף אחד אינו מונע ממך. ולא עוד אלא וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, [יצר הרע.] וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ. במילים אחרות. לא נגזר על האדם שיהיה אדם טוב או רע. אלא הבחירה בידים שלך בין לטוב . לעשות דברים טובים. ובין לרע. לעשות דברים רעים [ולא עוד אלא שבדברים רעים יש משיכה גופנית.]. הכל פתוח. ואתה מושל במה לבחור. לכן אמר ה' למה חרה לך. אם אתה מקנא באחיך שהוא יותר טוב ממך, הרי אתה יכול כעת להחליט מרגע זו לשוב ולעשות טוב.

ההיגיון אומר. אחרי כל הדברים האלה. מה שמצפים מקין. שיקח את המסר. ויבין ושב ורפא לו . אבל קין בחר בדרך אחרת (משום מה): (פסוק ח) וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו;שנכנס עמו בדברי ריב ומצה להתגולל עליו ולהרגו,[רש"י. ויש עוד פירושים.] וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ. קשה כשאול קנאה. לא עמד בזה. יותר קל להעלים צדק מאשר לידבק בה. ככה נראה. וכפי הנראה בשלב זה אכן הצליח . אין הבל יותר. זהו. קין יש!

אך אז-(פסוק ט) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; (נתפס על חם) וַיֹּאמֶר הבל. לֹא יָדַעְתִּי[איני יודע] משקר ועוד מוסיף טיעון (עם הגיון), הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי. [צודק! לא???] מאבד עשתונות. חושב שזה יעזור לו [בדיוק. ככה זה נראה. מוכר לבושתינו] (פסוק י) וַיֹּאמֶר ה', [אל תחשוב שאתה עובד על משהו] מֶה עָשִׂיתָ?!; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה. 

(פסוק יא) וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה [פצה פיה-פתחה פיה] אֶת-פִּיהָ, לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ.  (פסוק יב) כִּי תַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה, לֹא-תֹסֵף לתֵּת-כֹּחָהּ לָךְ; [לא תצליח להניב פירות, תזכורת: קין היה עובד אדמה. כנ"ל.] נָע וָנָד, תִּהְיֶה בָאָרֶץ. 

(פסוק יג) וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-יְהוָה: אז הוא תפס. (לפעמים עד שלא משלמים . לא מבינים. עצוב) גָּדוֹל עֲו‍ֹנִי, מִנְּשֹׂא!. (פסוק יד) הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּמִפָּנֶיךָ, אֶסָּתֵר; וְהָיִיתִי נָע וָנָד, בָּאָרֶץ, וְהָיָה כָל-מֹצְאִי, יַהַרְגֵנִי.  (פסוק טו) וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה, לָכֵן כָּל-הֹרֵג קַיִן, שִׁבְעָתַיִם, יֻקָּם; וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת, לְבִלְתִּי הַכּוֹת-אֹתוֹ כָּל-מֹצְאוֹ. 

 (פסוק טז) וַיֵּצֵא קַיִן, מִלִּפְנֵי יְהוָה; וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-נוֹד, קִדְמַת-עֵדֶן. 

(פסוק  יז) וַיֵּדַע קַיִן אֶת-אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת-חֲנוֹךְ; וַיְהִי, בֹּנֶה עִיר, וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר, כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ. (פסוק יח) וַיִּוָּלֵד לַחֲנוֹךְ, אֶת-עִירָד, וְעִירָד, יָלַד אֶת-מְחוּיָאֵל; וּמְחִיָּיאֵל, יָלַד אֶת-מְתוּשָׁאֵל, וּמְתוּשָׁאֵל, יָלַד אֶת-לָמֶךְ. 

(פסוק יט) וַיִּקַּח-לוֹ לֶמֶךְ, שְׁתֵּי נָשִׁים:  שֵׁם הָאַחַת עָדָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה.  (פסוק כ) וַתֵּלֶד עָדָה, אֶת-יָבָל:  הוּא הָיָה--אֲבִי, יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה.  (פסוק כא) וְשֵׁם אָחִיו, יוּבָל:  הוּא הָיָה--אֲבִי, כָּל-תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב. (פסוק כב) וְצִלָּה גַם-הִוא, יָלְדָה אֶת-תּוּבַל קַיִן--לֹטֵשׁ, כָּל-חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל; וַאֲחוֹת תּוּבַל-קַיִן, נַעֲמָה. 

(פסוק כג) וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו, עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי--נְשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי:  כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי, וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי.  (פסוק כד) כִּי שִׁבְעָתַיִם, יֻקַּם-קָיִן; וְלֶמֶךְ, שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.

(פסוק כה) וַיֵּדַע אָדָם עוֹד, אֶת-אִשְׁתּוֹ, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁת:  כִּי שָׁת-לִי אֱלֹהִים, זֶרַע אַחֵר--תַּחַת הֶבֶל, כִּי הֲרָגוֹ קָיִן.  כו וּלְשֵׁת גַּם-הוּא יֻלַּד-בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ; אָז הוּחַל, לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהוָה.  {ס}