זהו זה בדיוק מה שקורה לי, או במילים המצויינות של אשת הטיפול שאני רואה, את עצבנית כי את בדיכאון.

אז זה הולך וחוזר, אני משתדלת להיות בסדר, להסביר לסביבה שאני לא יכולה אחרת ומשתדת להגן עליהם מעצמי ועל עצמי מעצמי

ופשוט משתדלת להתמיד בטיפול

לפעמים אני לא ממש רוצה לבוא. אני כועסת עליה שהיא לא המטפלת הקודמת (התהליך היה מוצלח מאוד, אהבתי אותה ממש, אבל היה מוגבל לחצי שנה והסתיים,  ובפועל כנראה שלא שמתי לב לעומק החיבור שנוצר אז חיפשתי לה "מחליפה" במקום לחפש תהליך חדש ומוצלח).

אבל אני אומרת לה את זה.

ועדין כשאני מגיעה תמיד יש אכזבה לפגוש את ש' ולא את הפנים הנעימות של נ'

ומתישהו זה יעבור ונתקדם משם.