זהו זה בדיוק מה שקורה לי, או במילים המצויינות של אשת הטיפול שאני רואה, את עצבנית כי את בדיכאון.

אז זה הולך וחוזר, אני משתדלת להיות בסדר, להסביר לסביבה שאני לא יכולה אחרת ומשתדת להגן עליהם מעצמי ועל עצמי מעצמי

ופשוט משתדלת להתמיד בטיפול

לפעמים אני לא ממש רוצה לבוא. אני כועסת עליה שהיא לא המטפלת הקודמת (התהליך היה מוצלח מאוד, אהבתי אותה ממש, אבל היה מוגבל לחצי שנה והסתיים,  ובפועל כנראה שלא שמתי לב לעומק החיבור שנוצר אז חיפשתי לה "מחליפה" במקום לחפש תהליך חדש ומוצלח).

אבל אני אומרת לה את זה.

ועדין כשאני מגיעה תמיד יש אכזבה לפגוש את ש' ולא את הפנים הנעימות של נ'

ומתישהו זה יעבור ונתקדם משם.

אני חושב שאת אישה נורמלית. ואת עוברת מה שאת עוברת. וכל אדם מבין שיש גבול כמה בן אדם יכול לסחוב. ואם את צריכה לשכנע אנשים למה את מתנהגת כך זה אומר שהם לא מבינים מה את סוחבת. מבחינתי הם לא איתך. ככה זה נתפס אצלי.

טוב תשמע לא הייתי מתיימרת להגיד מילים קשות כי בסהכ היא דווקא בסדר כבת אנוש ואחלה של גבולות שיש לה

כן כשאין חיבור טוב אין מה לעשות ככ שם

אני לקחתי ממנה חופש לשבוע שבועיים לחשוב קצת ולראות אם צריכה לשחרר

חלילה. לא התכוונתי שהיא 'אשה בוגדת' אבל הפעולה שהיא [איני מתכוון על משהי ספיציציפי. אלא כל מי שהוא אמור להיות לעזר והוא מפספס] עושה היא בגידה.

העיקר שתצליחי ויהיה לך רוגע אמיתי ולא תצטרכי להתמודד כ"כ קשה.