בהרהורי לבבי. בשבילי הרגשות , וכלי התהיה.

אני תוהה על עצמי... האם אני חי?  מה זה אומר? וודאי ש אני חי. כי אלו המשמעות של החיים כעת. אני חושב על החיים בזה אני חי. אני כ"כ רוצה את החיים שזו באמת סימן מובהק שאני חי... יש בי רצונות יש בי רגשות. אני מאוכזב אני שמח קצת אני מקווה למשהו יותר טוב ונוח.זה משהו חי זה לא מת. 

לא משנה באמת מהו 'עצם החיים' מבחינה פילוסופית. איני חושב עכשיו כדי לפצח איזו שהוא הגדרה חדשה או פיתוח חדשני...ל'חיים'.

אני פשוט מנסה לשחזר ולסדר בלבולי המח שמ'סביב החיים והמוות'. לעצמי האדם שחושב רוצה תשובה לעצמו אז אני אמור להתייחס לרגשות שלי ולהבנה שלי ביחס לחיים ומה כואב לי בזה ואני רוצה בה. אי בעצם רוצה להרגיש שאני חי. ובמה?

אלו הרצונות לא משנה מה הם הרי אלו אותות חיים . זה שאני מרגיש יותר עצוב אני יותר יודע שאני חווה....

אלו הן צורה של החיים שלי...