לשמחתי השתתפותי ב"שביל ישראל" חשפה בפניי שבילים, נופים ומקומות מיוחדים וסיפורים מרתקים. אלמלא התוכנית הייחודית הזאת, שבה משלבים את הצעידה בהווה עם ביקורים מעניינים באתרים ארכאולוגיים, כנראה עולם שלם היה נסתר ממני.

לכן כשהתחלתי להשתתף במסע הזה חשתי התרגשות רבה מגילוי משמעות הדבר שנגלה לי, ועל כך אני אסירת תודה. 

מועד המסלול האחרון לשנה זו הגיע, ובשל תחילתו של הקיץ הוחלט ששעת תחילת הצעידה תהיה אחר הצוהריים עד לשעות החשיכה. המסלול כל-כך קרוב לביתי ולמרות זאת מעולם לא צעדתי בו. לעיתים חשתי שאני בחו"ל.

התחלנו את הצעידה מתחנת "רדינג" אשר בנמל תל-אביב. מראה הים והנמל תמיד משובבי לב. המקום משמש גם כבילוי נפלא להורים וילדים. ניתן לעסוק בסוגי ספורט כמעט בכל ענף. משמח לראות שפע של אנשים פעילים.

המשכנו בטיילת הפונה מזרחה לאורך הירקון, כשבדרכנו עברנו שכיות חמדה.

עברנו גשרים שעל עמודיהם צוירו ציורים יפים.

בעת הדמדומים המראות שהשתקפו מהמים היו מרהיבים ביופיים.

לקראת סוף המסלול, בעת שצעדנו לאור פנסי הרחוב, תנים השמיעו את יללתם והגיחו בשקט מהחשיכה.

ואז הגיע המראה המרגש ביותר עבורי: הגשר שעליו צעד נפוליאון, שנשמר כל-כך יפה.

זהו. בקרית עתידים אשר ברמת החייל סיימנו את השנה החמישית.

עכשיו עליי לתכנן את ההמשך...

שנה זו היתה אתגרית במיוחד בשבילי לאור הדרדרות מה במצבה של הטרשת.

עדיין בודקת את האפשרויות העומדות בפניי כדי להמשיך להאט את קצב התפתחותה.

לכן קיימים פחדים. מה צופן בחובו העתיד. 

נכון לעכשיו החלטתי שלפחות על הנייר אמשיך כרגיל בתקווה שהמוטיב המרכזי של חיי, "בריאה עם מחלה", ימשיך להוביל אותי להגשמת מסעי.

בתקווה גדולה ובברכת בריאות טובה,
אריאלה