מאז אותו היום שבו נפלו השמים אני, כאחוזת אמוק, עמדתי בכל יום למען השבת החטופים.

מי חשב שהמשימה לא תושלם בטרם מועד נסעתי לטיול (ההרשמה בוצעה כחודשיים לפני המאורעות שפקדו אותנו).

אחרי התלבטות קשה, כשנפשי מרוסקת בהיוודע דבר מותם של מספר חטופים, הבנתי שזה הזמן לפסק זמן.

זמן החלמה לנפשי המרוסקת לחלקיקים וחיבורה לנפש אחת מחדש. מועד הנסיעה למזרח הגיע בדיוק מוחלט עבורי.

יצאנו בקבוצה נחמדה להגשמת משאת נפשי משכבר. (בשל התפרצות הקורונה התבטל הטיול.)

טסנו לדרום קוריאה וטאיוון. זהו טיול מרתק באסיה. אלה שתי מדינות שכלכלתן מתפתחת ומתקדמת במהירות לצד מסורתיות שמרנית.

שתיהן דומות ומשלימות זו את זו. הן נאבקות במעצמות אשר סביבן.

התחלנו בדרום קוריאה:

ביקרנו בארמון המלך.

טיילנו כמו בני המקום עם תלבושת מסורתית הנקראת האן- בוק.

למדנו להכין קימצ'י בסדנה מיוחדת.

ראינו כיצד מכינים דפי נייר מעץ תות.

הרובוטים הפליאו ביכולותיהם, וזכיתי למרק מעשה ידיו של רובוט נחמד.

למדנו על ממלכת שילה ומקום קבורתם של שליטייה.

ביקרנו במקדשים.

זכינו ליהנות מיפי פריחת הדובדבן.

טסנו לטאיוון.

סיירנו בין האנגרים של נמל ישן אשר בעיר גאו-שיונג.

טיילנו בבריכת הלוטוס, שם ביקרנו במקדשים.

פגשנו את בני שבט BU LUO שם יצאנו לצעידת אקסטרים.

היינו בשמורת טורוקו, מחזה עוצר נשימה.

ביקרנו בגיאו פארק.

הגענו לגן פסלים מקש.

טאייפאיי אחרי ארוחת בוקר, שבנו להתארגן בחדרנו אשר בקומה 11. לפתע החלה רעידת אדמה 7.4 בסולם ריכטר. הרעידה נמשכה דקה ארוכה, כל הבניין התנדנד לצדדים וחרק מכל עבר. מגירות נפתחו, וילון נפתח, דקה ארוכה ארוכה. התבשרנו שכל האזור בו בילינו ולנו יום קודם נפגע קשה ברעש.

הרגשנו ברי מזל!!

שבנו עייפים ומרוצים, לארץ שלנו אשר קיבלה את פנינו כשהיא כואבת ופצועה, בהמתנה שוחקת להתקפה איראנית, שלא איחרה להגיע. אני נאחזת בחיים.

שמחה שהצלחתי להשלים שני מסלולים נוספים של שביל ישראל.

הראשון בו צעדנו מתל חדיד דרך יער בן-שמן ועד מודיעין.

במודיעין יש מוזיאון חשמונאים אינטראקטיבי ומרתק ביותר.

במסלול השני צעדנו מאזור התעשייה בעיר מודיעין עד לטרון.

הספקתי להנות מסופה של עונת הפריחה.

מרגישה שכל החוויות האישיות שצברתי לאחרונה בונות מחדש את נימי נשמתי, מחברות את הרסיסים לכדי שלם אחד, בתקווה לפתח חוסן שיאפשר להמשיך קדימה. אני יודעת שהדרך עוד ארוכה.

להתראות,
חירות לכולם,
אריאלה