קנדי שופ

14.04.24

14/04/24 22:53

1103 צפיות

קשה לי לדבר, אני חולה וכואב לי. פניתי לער"ן בוואטסאפ אבל נכנסה לי שיחה ולא דיברתי עם מתנדב.ת בסוף.

אני מלאה במחשבות, געגועים, אכזבות, זכרונות. אני לא יודעת מה לעשות. רוצה לבכות, רוצה למצוא משמעות, רוצה לכפר על הרבה דברים שעשיתי, רוצה למצוא לעצמי אוויר, רוצה נחמה, רוצה חיבוק, רוצה לא להרגיש חוסר וחסרה.

"איך פרידה אחת כמו אלפי פרידות בתופים הולמת ברקות?"

זה אף פעם לא יירד ממני. אני פגעתי בו. אני ברחתי, מבוהלת. מעצמי. לא רציתי לשמוע על לתקן. ברחתי. זה לא נתפש. זה בחיים לא תרחיש שהיה אמור לקרות. תסריט שלא אמור להיכתב. בטח שלא להתממש.

אני בת 29. עוד מעט וחצי. אני זוכרת את עצמי בת 19. לא הכי קלה עם עצמי, אבל בהחלט חיה. מכירה, יוצאת, מדברת, צוחקת, רוקדת. לא מפחדת מהצל של עצמי. נפרדתי ממישהו, הכרתי בחור אחר, במקביל לעוד בחור, אף אחד מהם לא היה רציני לגביי. אלו חוויות וזמנים שלא הייתי מוותרת עליהם, אבל מה נשאר איתי מאז? מי נשאר? אני נשארתי.

"והימים ימי מלחמה, סוף אביב - ראשית הקיץ, בארץ המדבר. על אדמה לוהטת בימים אפשר להלך כשהיא קפואה בלילה, תחת שמיים גועשים ציפורי ענק ממתכת. הלחות מתעתעת, האם זה גשם או דמעות? האדמה בהחלט בוכה. בוכים גם השמיים. ואנחנו? לומדים לצוף."

תגובות

שרי מתנדבת ער"ן

14/04/24 23:04

לולי 💛

ראשית תרגישי טוב, תחלימי מהר ושלא יכאב לך.

שנית, תכתבי, תכתבי מה שאת מרגישה, מה שאת צריכה, תשתפי, את כותבת ספונטני ומהלב, אני מרגישה אותך דרך המילים.

את תמצאי משמעות ונחמה, אוויר קחי כבר עכשיו, כמה שאת צריכה וחיבוק אני שולחת לך מייד 🧡

לולי10000

14/04/24 23:21

אני רק רוצה לבכות... ולא יוצא.

שרי מתנדבת ער"ן

14/04/24 23:33

זה אולי כואב ומציק כמו אפצ'י שלא מצליח לצאת?

אולי תסתכלי על בצל וזה יפתח את הברז?

לולי10000

14/04/24 23:49

זו בדיחה שאם מישהו אחר היה אומר לי הייתי מתעצבנת, אבל ממך זה באמת מעלה לי חיוך. כי אני יודעת שזה לא ממקום חסר רגישות.

ואני לא אוהבת ריח של בצל :/ רוצה לבכות, אבל לא להוסיף כאב חחח

שרי מתנדבת ער"ן

14/04/24 23:54

אממ.... הכוונה הייתה טובה באמת. אז אולי צריך פשוט לחכות וזה יגיע בזמן שאמור להגיע ~~~~~

לולי10000

15/04/24 13:41

זה הגיע... והיה מקל.

אלה מתנדבת ער"ן

14/04/24 23:49

תבכי לולי, תבכי. ואם לא יוצא אז לכי למקום פתוח ותצרחי.

ואם גם זה לא עוזר - אז תרביצי לכרית (או לשק אגרוף אבל בטח אין לך...).

מותר לך לבכות, מותר לך להיות עצובה. כזכור - צריך לעבור דרך הכאב...

ואת לולי בת 29, זה מקום אחר מגיל 19. ואולי טוב שכך. אני מכירה את לולי של היום והיא נפלאה. אמנם עצובה זמנית אבל מצחיקה ושנונה, רגישה וחכמה.

לולי10000

15/04/24 13:44

אתן מכירות את השיר "לנגב לך את הדמעות"?

יש שם שורה "תבכי לי עכשיו/תבכי, אני אומר/זה כואב, זה יכאב, אבל בסוף זה ישתחרר".

ויש לי טראומה מהשיר הזה, מהמילים האלה. הקשבתי לו בדיוק לילה לפני כל הבלגן שקרה עם האקס שלי. אני מרגישה שיש בשיר הזה מן קסם מכושף. כאילו, הוא עשה כל כך טוב, עד שכבר לא.

וקראתי קצת על הפרעות אישיות, ומשום מה מתייגים שם בכי כדבר סימפטומטי ושלילי. למה? מה כל כך רע בלבכות? אני לא מבינה את זה.