בס"ד

יום ראשון. היי ליום ראשון. יש היום חתונה במשפחה מהצד של אבא שלי. אבא שלי הולך, אני לא. אני לא מסוגלת. לא להיות באירוע של הצד הזה, ולא ליד אבא שלי. לא מסוגלת.

הסיוטים שיש לי ריאליסטיים מדי, וזה שובר. יש אנשים שדואגים לי ובודקים איך אני וזה מנחם. התקפי אכילה והתקפי בכי. זה דברים שיש. 

אני נמנעת מהחדשות, רק קוראת מדי פעם כותרות באתרים, אבל גם זה לא בטוח. כי האמת, הדיווחים היחידים שיעשו לי טוב הם לדעת שכל החטופים חזרו, ושחמאס, כולם ללא יוצא מן הכלל, בדרך לבתולות שלהם. באמת. אין עוד ידיעה שיכולה לשמח אותי.

חבר שהייתי אמורה להיפגש איתו היום לא מרגיש טוב, וזה בסדר, כי גם אני קצת. למרות שציפיתי לפגישה הזאת. הוא האדם היחיד שאני מתקרבת אליו בחודשים האחרונים. הוא כמוני רק בגבר. אנחנו עוברים דברים דומה, מתעניינים בדברים קרובים. הוא חבר טוב. מהאנשים הטובים שיש באמצע הדרך.

יש חברה שקבעה איתי להשבוע, בע"ה. מקווה שסופסוף ניפגש. לא ראיתי אותה מאז החתונה שלה באוגוסט. 

ומה עוד? לא יודעת. אולי לא צריך שיהיה עוד. ביי בינתיים.